מבצע שנערך בתוך ירושלים ובשכונותיה ונועד, בין השאר, לפרוץ את המצור על נווה-יעקב, עטרות והר-הצופים. במהלך המבצע נכבשה שכונת קטמון. המבצע החל ב-22 באפריל 1948 ונמשך עד 1 במאי. הוא תוכנן במהירות לקראת יציאת הבריטים, כשהיה חשש שאלה ימסרו עמדות חיוניות בעיר ובסביבתה לידי הערבים. חטיבת הראל, שהיתה בעיצומו של מבצע הועלתה במהירות לירושלים. מטרה ראשונה של הפעולה היתה לפרוץ לישובים המכותרים נווה-יעקב ועטרות, ע"י כיבוש הכפרים הערביים נבי-סמואל, בית-איכסא ושועפט. הכפרים בית-איכסא ושועפט נכבשו, אך ההתקפה לאור היום על נבי-סמואל נבלמה ולכוח התוקף נגרמו אבידות רבות. התגבורת לא הגיעה למקום בגלל אש כבדה שירו הבריטים ממוצב הראדאר. הכוחות נסוגו והוחלט לפנות גם את שועפט ובית-איכסא. השלב השני נועד לפרוץ להר-הצופים בכיבוש שכונת שייח-ג'ראח. השכונה נכבשה וכוחות פלמ"ח החזיקו בה עד ה-26 באפריל. ביום זה תבעו הבריטים אולטימטיבית כי הפלמ"ח יפנה את השכונה, מאחר שבה עבר נתיב יציאתו מן הארץ של הנציב העליון. לאחר שנדחה האולטימטום תקפו הבריטים ויחידת הפלמ"ח נסוגה. התקפה נוספת של פלמ"ח, ב-29 באפריל, על הכפר הערבי א-טור ואוגוסטה ויקטוריה בהר-הצופים, נהדפה. השלב השלישי של המבצע, התחברות לשכונת מקור-חיים וכיבוש שכונת קטמון, הצליח. אך באבידות כבדות.