רס"ן יהודה גוטשלק ז"ל

קורות חיים

בנם יחידם של אברהם ושושנה (רוזה). נולד ביום כ"ח במרחשון תרע"ד (28.11.1913) בדיסלדורף שבגרמניה. רק בן שלוש היה כשנתייתם מאביו ולאחר מכן גודל וחונך על-ידי אמו. יהודה סיים את לימודיו התיכוניים בגרמניה ואמר להמשיך בלימודים גבוהים; הוא רצה ללמוד רפואה. או להיות מהנדס כאביו. אך שנאת הגרמנים ליהודים כבר התחילה להתגלות וכיהודי נמנע ממנו המשך הלימודים. הוא למד שנתיים לימודי-מסחר ועבד שנה בחנות גדולה מאוד של יהודי אך שוב החערבו הגרמנים בדרכו והחרימו את החנות, ויהודה נאלץ לעזוב את גרמניה למרות הסתייגותה של אמו. הוא יצא להכשרה להולנד ועבד כשנתיים אצל איכר. תחילה כ"פועל שחור". עד שעלה והיה. לאחר זמן קצר. למנהל המשק. בהולנד התקשר לראשונה לבעלי-חיים. ובמ- יוחד לכלבים, תחביב שליווה אותו במשך כל ימי חייו. כן אהב מאוד לצלם. גדולה הייתה חיבתו לנוף ולטבע. בצילומיו המקסימים נראה הקשר בינו לבין הטבע והנוף. בשנת 1936 עלה לארץ והיה חבר בקיבוץ רמת רחל, שבדרום ירושלים. בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה והוא הצטרף לבריגדה היהודית.





בפרוץ מלחמת השחרור הצטרף לשורות הלוחמים (בפברואר 1948) ולחם ברמת רחל, בהר ציון וכן במקומות שונים בירושלים. לאחר המלחמה חזר לרמת רחל. יהודה היה המפקד האזורי (המא"ז), מרכז העבודה ומרכז ענף הרפת, במכתב, שכתב אחד מחברי רמת רחל לאחר נפילתו של יהודה, הוא מתאר את אישיותו ומציין כי, כמו בעבודה כן בתפקידים אחרים אשר מילא יהודה, הוא, לא הסתפק בביצוע שטחי, אלא השתדל תמיד להקפיד על ביצוע מלא ויסודי. הוא היה נוח לבריות, אך יחד עם זה דייקן וקפדן. וגם בחחביבים שלו, בצילום ובטיפול בבעלי חיים, עשה עבודה מתוך דיוק והתמסרות. לצילום התמסר מתוך להט, עד כי אמנות זו הפכה למין מדע, אשר שאף לפתח ולשכלל והוא מצא סיפוק בכך; ואשר לטיפול בבעלי חיים, לא רק סיפוק מצא בו יהודה, אלא שהביא חועלת ביטחונית חשובה לצה"ל. ביוני 1960, הצטרף לשירות קבע. למרוח גילו והגיע לדרגת רב-סרן. שירת עשר שנים בצבא הקבע עד שחלה. ואור ליום כ"ח באדר ב' תש"ל (4.4.1970) מת במחלתו. הניח אישה. שלוש בנות ובן. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות ברמת רחל.





למחרת פטירתו, ניתנה תעודת הוקרה וכבוד לזכרו של יהודה גוטשלק, מטעם הרמטכ"ל ובה כתוב לאמר: "הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאה במסירות רבה ובאהבה, נכון ומסור תמיד הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מוחו. צה"ל ינצור את זכרו"י מטעם פיקוד הדרום נשלח לרעיתו מכתב הערכה, ובו כתוב בין יתר הדברים: "יהודה שירת אתנו בפיקוד-הדרום שנים רבות. בכישרון ובמסירות נשא עימנו במעמסה היומיומית של בעיות הביטחון והיה שותף נאמן לכל משימה וחפקיד. חלק רב היה לו בהבטחת שלומם של ישובי הספר ומחנות צה"ל המבודדים ועל כך חבים לו רבים את תודתם, אהבתו העזה לטבע ולבעלי

החיים, התמזגה באופן מופלא בעבודתו. שירת עמנו כקצין מצויין, כרע וכידיד".

במכתב תנחומים של "רשות שמורות הטבע" מציין הכותב, שהקשר שלו עם יהודה

החל בראשית שנות השישים. כשיהודה בא לפיקוד הדרום לפי בקשתו (של הכותב)

ועסק בענייני ביחון ואבטחה של המשקים, בכל שטחי פיקוד הדרום. הוא מציין

כי יהודה הצליח, בידע שלו ובמסירות, להשרות ביטחון ביישובים אלה, שרובם

עולים חדשים . הכותב מוסיף כי לימוד ערכו של הכלב לגבי האדם ושיתוף הפעולה

עם בעל חיים פיקח כזה, לא היה בהם משום עבודה קלה מאחר שהיה אי אמון מצד

החקלאים לחיה זו ההולכת על ארבע. אך תוך זמן קצר הצליח יהודה, בלהט שלו

ובדוגמא האישית, להתגבר על אי אמון זה ועל הפחד של החקלאים וכך תרם רבות

לביטחון היישובים והחקלאים עצמם.

צה"ל תרם גבע נודד על שמו, אשר יוענק מדי שנה, בתערוכת כלבים ארצית,

לכלב השירות הטוב ביותר בשירות כוחות הביטחון.