ששון לוי ז"ל

קורות חיים

ששון, בן כתון ומאיר לוי, נולד בשנת תרנ"ד (1894) בזאכו שבכורדיסטאן העיראקית. גדל בעיר הולדתו ולו אחות – זילפה, וחמישה אחים – נחום, אליהו, משה, חיים ורחמים.

הוא למד בתלמוד תורה תנ"ך במקרא ובתרגום, טעמי המקרא, משנה ותפילות, ובמקביל רכש גם השכלה כללית.

משבגר נתמנה ששון למוכתר הקהילה היהודית בעיר זאכו, בעל סמכויות נרחבות לפי החוק העות'מני. תפקידו היה לקשר בין הקהילה היהודית לשלטונות, היה ממונה על גביית מסים ורישום כל המידע על האזרחים בקהילתו – לידות, פטירות, גיוס לצבא וכו'. בנוסף ביתו שימש בית מעצר ליהודים, וכל פעילות ממשלתית אצל בני הקהילה נעשתה רק בתיווכו. היה לששון חותם שנשא את שמו ותוארו, משרדי הממשלה כיבדו את חתימתו ובדרך כלל פעלו על פי המלצותיו והוא ניצל את קשריו לעזור לבני הקהילה בכל מגעיהם עם רשויות המדינה.

ששון נשא לאישה את אסתר ולבני הזוג נולד בן – ציון. אחרי שהתאלמן נישא ששון לשרה ונולדו להם שני בנים – דני (נאג'י) וצדוק. הבית התנהל באורח דתי-מסורתי, רעייתו הייתה עקרת בית אשר שקדה על מתן חינוך נאות לילדים והקנתה להם ערכי תרבות, כיבוד הורים וכבוד לזולת.

ב-1950 עלו ששון, שרה ושני ילדיהם למדינת ישראל הצעירה, במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה". מעט אחריהם עלה לארץ גם הבן ציון עם רעייתו.

אחרי שהות במחנה המעבר הם שוכנו בצריף במעברת תלפיות, שם החלו את חייהם בארץ בתנאי צנע מובהקים – ללא חשמל ומים זורמים. ששון החל לעבוד כשומר במפעל המחצבות במוצא ובעת עבודתו בני הזוג חיו בצריף באזור.

במוצאי שבת, אור לט' באייר תשי"ב (03.05.1952), חדרו מסתננים למחצבה במוצא כדי לגנוב ציוד. משנתקלו בשומר ירו בו ובאשתו וגנבו תכשיטים מהבית. האישה שרה נהרגה במקום ובעלה ששון נפצע קשה.

רק בבוקר המחרת נתגלו בני הזוג ע"י פועלים שהגיעו לעבודה, וששון הובהל לבית החולים הירושלמי "שערי צדק". אך הוא לא התאושש מפציעתו ואחרי עשרה ימים, ביום י"ח באייר תשי"ב (13.05.1952) נפטר.

הרוצחים היו מראשוני ה"פדאיון" - חוליות של ערבים שהסתננו לארץ ממצרים ומירדן על מנת לבצע פיגועים ומעשי שוד ורצח נגד יהודים. החוליה שרצחה את בני הזוג לוי ביצעה מעשי רצח נוספים באזור מוצא לפני שאנשיה ברחו לירדן. בעקבות פעולות אלו הוקמה יחידה 101, ובפעולות תגמול רבות הצליחה מדינת ישראל להילחם במסתננים.

ששון היה בן 58 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים, לצד רעייתו שרה שנטמנה במקום עשרה ימים לפניו. הותיר אחריו שלושה בנים.

פרטים על ששון, תפקידיו ומשפחתו ניתן לקרוא ב"אנציקלופדיה של יהודי כורדיסטאן" שפרסם מרדכי יונה ב-2003.