דוד בינשטוק
נחלאי, חבר קבוץ "הראל" נפטר ביום א', ד' כסלו תשי"ח אחר מחלה קשה וממושכת. בן 20, יליד הארץ, בוגר ביה"ס התיכוני-עירוני א' בתל-אביב בו למד במשך 4 שנים בסטפנדיה. על אף היותו תלמיד מצטיין ושאף להמשיך בלמודים, הצטרף לגרעין "מורג" של השומר-הצעיר ועם חבריו עבר את תקופת הטירונות בצה"ל. עוד לא הספיק להתחמם מאוירת הקבוץ והחלו להתגלות אצלו סימני המחלה שטלטלוהו במשך שנה וחצי מבית-חולים לבית-חולים. בתל-השומר סיים, למרות מאמצי הרופאים, את חייו הקצרים.
עלם תמיר ומלא-חן, הצטיין בבישנות וקימץ בדבור. כאשר המחלה החלה לקנן בו לא גילה אותה לאיש, לכך גרם, כנראה, להגברתה ולאי קבלת העזרה הדרושה בעוד מעוד. "לא רציתי שיכנו אותי, ארטיסט" - ענה לשאלת הוריו וקרוביו למה לא פנה אל הרופא בימי שירותו בצה"ל.
(אם זוהי הרגשת החייל בעת פניתו לרופא, טעון הדבר חקירה). משהוכר כחולה כבר היה מאוחר, וגם רצונו העז להתגבר לא עמד לו.
כל הליכותיו היו נגוד מוחלט להליכות ביתו ולאשר סבב אותו. השפע והרווחה בבית לא העבירוהו על דעתו והוא המשיך בדרכו. באנגלית ובערבית היה תלמיד משובח ולא דמה כלל לבני הארץ. הכל עשה בקלות ולכן לא התאמץ - טענו מוריו. אין זאת אלא שלמדנותו ושקדנותו באו לו מן המקור. הוא דמה מאוד לסבו, ר' דב בינשטוק תלמיד חכם ובר-אורין מובהק שהש"ס שלו מפאר עתה את בית בנו. הוריו ואנו אתם דואבים על אילן צעיר זה אשר עוד רבות יכול היה לשרת את העם ואת המדינה.