רס"ר יהודה בן עבו ז"ל

יהודה בן עבו ז"ל

את יהודה פגשתי בשנת 1976 בבא"ח מג"ב.
יהודה הגיע להשתלמות ואני הייתי יומנאי.
ביום בהיר מגיע בחור שמנמן חייכן ומבקש להתקשר דחוף הביתה מפני שאמו חולה. באותם הימים בבא"ח מג"ב היו רק שני קווי טלפון, אשר אמורים לשרת את מפקדת הבסיס, מפקדי הקורסים, מפקדי הפלוגות וסדנה, כך שאין מה לדבר על שיחת טלפון לאף שוטר שאינה מבצעית, ורק מהשעה עשר בלילה מקבלים קו טלפון.
עניתי ליהודה: "מצטער חבר אין אפשרות להתקשר"
אך הבחור לא ויתר ואמר: "אימי חולה מאוד ואני רוצה לדעת מה שלומה, רק דקה. אתה בחור עם כיפה, קצת רחמים, כיבוד אב ואם"
ואז אמרתי: "קח תתקשר אבל מהר".
הבחור מתקשר הביתה ואין תשובה, ואז מתקשר לאחיו אברהם לשאול לשלום אמא, מקבל תשובה ומוסר ד"ש לבית. אני עומד ומביט על אדם אשר כל רצונו כיבוד הורים. מאז אני ויהודה נהיינו חברים, אמרתי לו שאני ירושלמי, ואז הוא אמר לי אני קונה אצלכם בחנות.
לימים כאשר השתחררתי ממג"ב היינו נפגשים בשוק, ראיתי אדם חייכן, לוקח אוכל ופירות לילדים בבית וגם לאמא, שתיים-שלוש פעמים בשבוע, ומסתיר מחלה אשר סבל ממנה, בכדי שלא ירחמו עליו.
ביום בהיר כאשר אני מדבר עם חברי בטלפון והוא מבשר לי שיהודה הלך, אמרתי: "מה אתה אומר", התקשרתי לחברי, מפקד תחנת בית שמש עמרם פחימה, והוא אמר: "כן, האדם נקטף".
בזמן השבעה הגעתי לביתו אך רגליי לא היו מסוגלות לרדת את המדרגות, דודי אומר: "מה קורה לך", ואני נזכר בחיוך של יהודה ולא יכול להוציא מילה מפי.
"יהי זכרך ברוך ידידי היקר"
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים

יאס רוני
ירושלים