כשאומרים עודד זה מזכיר הכל!
בן אדם.
רגיש, חברותי, מצחיק, עדין, יפה נפש, ואוהב כל כך אוהב. כל כך פחדנו מעין הרע וכשדיברו עלייך מיד דפקנו על העץ ואי אפשר היה שלא לדבר עליך, בשיבחך ע"י יופיך ועל היותך אדם במלוא מובן המילה.
כשאומרים עודד:
הלב מתמלא בחיוך גדול מהול בעצב גדול עוד יותר. כי החיוך מזכיר אותך - היית כולך חיוך עם שיניים לבנות ויפות וחוש הומור נפלא מלא בפיקחות, ויופי חיצוני ופנימי עצום, והעצב מזכיר שכל זה כבר איננו ולא יחזור לעולם.
כשאומרים עודד:
זה מיד מעלה זיכרונות עמוקים עליך ועל בע"ח סביבך בעיקר חתולים וכלבים ובעיקר כשהם גורים. כ"כ אהבת גורים (גם של בני האדם) והם אהבו אותך והרגישו כ"כ בטוח וטוב לידך.
כשאומרים עודד:
זה מרגיש ניגודים מחד בן אדם רגיש, עמוק רומנטיקן מנגן בפסנתר.
ומאידך ספורטאי בעל גוף חסון ושרירי, אוהב אופנועים.
מפרק ומרכיב כל דבר אפשרי שבסביבה. רציני, כ"כ רציני. המיזוג שלך עם הטבע. ההרים, צור הדסה שתמיד ידעת שבה תחיה ותיקים את ביתך והיית כ"כ גאה ונלהב בכל פעם מחדש מהנוף ומהדרך היפה. הדרך שבה הלכת לעולמים!
כשאומרים עודד:
נזכרים בכל אותם משפטים שקשורים רק בך והם ההמצאות שלך - "אני הולך לרוץ", "איזה ריח של בית - מה יש לאכול?" "חמודה", "עגלגלה" "עגל רך" "שקוף". ועוד כל מיני משפטים עם שרביב של שתי שפות בתוך אותו המשפט.
כשאומרים עודד:
מיד נזכרים "בילדים סורגים לאלוהים" שאותם אהבת והערצת והם כ"כ הצחיקו אותך שהלכת לכל ההופעות שלהם, והקלטת אותם בוידאו וישבת שעות בחדרך וראית אותם והדי קולות הצחוק שלך נשמעו למרחוק.
ואיך שקיוונו שהם יוציאו דיסק ולבסוף הם הוציאו רק חבל שמאוחר מידי ואתה לעולם לא תצחק ממנו שוב.
והסופר האהוב עליך אתגר קרת שהרבה מחוש ההומור שלו נדבך לשפתך שלך.
כשאומרים עודד:
רואים ושומעים אהבה. במבט, במגע הרך שלך והעדין.
כשאומרים עודד:
נזכרים באופנועים! כ"כ אהבת אופנועים אז קנינו לך אחד קטן צ'או 50 סמ"ק כשהיית בן 16 והיית כ"כ מופתע ומאושר ואיתו נסעת מצור הדסה לת"א הלוך וחזור עד שנפח את מנועו ולאט לאט עם הרבה רצון טוב ועבודה קשה הגעת לאופנוע שהיה חלומך ורצית כ"כ. אותו אופנוע כחול סוזוקי 600 שאיתו נסעת בדרכים היפות שכ"כ אהבת, והוא לקח אותך אליהן לעולמי עד.
כשאומרים עודד:
אומרים חיים, החיים שנלקחו ממך
ומכל אחד מאיתנו.