נוה אילן, 24.1.1948
הורי היקרים,
במכתבו האחרון של אחי הוא מאשים אותנו שאנו ארגנו מאורעות דמים. אבל ידע שהערבים הם הם שהתחילו בכך ואנו בכלל לא היינו מעונינים במלחמה; ועוד ידע שאם אנו נלחמים, הרי זה למען עמנו ולא לשם התענוג שבהריגה. ברור הוא, כי הרבה יותר טוב שמדינתנו תקום בלי מלחמה, אבל אם יש צורך לעשות זאת על ידי הקרבת קורבנות, הרי חובתנו היא לעשות כן - ואנו עושים כן!
10 במארס 1948
הורים יקרים,
מן העיתונים אתם יודעים את המתרחש כאן ולכן אינני מדבר על כך. זוהי מלחמה, ולדאבוננו לא יכול היה להיות אחרת. אף פעם לא קיבל עם את חירותו ולא שיחרר עם את מולדתו בלי שפיכת דם - והיום הגיע זמננו. עלינו לכבוש את ארץ ישראל מולדתנו ואנו עושים זאת בלי מורך לב.
נוה אילן, 30 במארס 1948
הורי היקרים.
תסלחו לי אם אומר לכם כאן משהו אשר ייתכן ותחשבו שאין הוא מעניני. אבל אני סבור שהיא איננה צריכה לקבל אותו חינוך שקיבלתי אני, ולחשוב שכתוצאה מחינוך זה, כפי שחשבתי אני, שזוהי פחיתות כבוד ובושה להיות יהודי, משום שנהפוך הוא: לכבוד יחשב הדבר! ויתכן כי היא לא תוכל לתת לעצמה דין וחשבון על כך באירופה, אבל אם ביום מן הימים היא תבוא לארץ ראה תראה שהעם היהודי הוא ככל העמים.
אל תצטערו אם אינני כותב תכופות; העתונים בצרפת מגזימים בהרבה. אל תתהלכו בלב כבד, לי לא יקרה דבר...
מתוך "גווילי אש"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח