גבולות 15.7.48
- - - קבלתי בשבוע האחרון ארבעה מכתבים מכם בתאריכים שונים מחודש אפריל ומחודש יוני. יש לציין, שעד קבלת המכתבים הללו לא ידעתי שום דבר מהסובב אתכם. ממכתבה של נעמי נודעו לי הפרטים המעטים על ההתקפה והנסיגה. מיתר המכתבים מצאתי ידיעות על מקומכם עתה, וזה פחות או יותר מרגיע. אני אומר "פחות או יותר" למרות, שאינני יכול לתאר לעצמי את אנשי רמת-רחל מפוזרים פה ושם וחושבים כל אחד על עתידו הוא. זה קצת קשה להבין מרחוק. אני חושב שהמגמה צריכה להיות איחוד עם גופים צעירים ולחזור לרמה, ברגע שרק יהיה אפשר. הייתי רוצה לדעת היכן נמצאים ילדי דפנה ורביבים ואת הכתובת המדויקת של אמא. אני מקוה, שהם יכתבו משהו מרעננה. מסרו דרישת שלום לכל הפצועים ובמיוחד לבנין ויוסקה. אני מאחל להם החלמה מהירה. שמעתי, שאבא, היה פצוע (אל תכעס על נעמי, שהיא כתבה לי) במכתב השני, שקבלתי ממך ידעתי שכבר התהלכת והיית עסוק פה ושם. כנראה שזה בסדר. עכשיו אכתוב לכם מעט עלי. עד לפני ההפוגה הייתי עוסק. כמעט יום יום "לטייל" בנגב. ערב ההפוגה הגענו לעסלוג' ובה ישבתי לפעולה חודש ימים. חשבתי שאגיע קצת לצפון, אבל פתאום עשו המצרים "הוקוס פוקוס" ונשארתי כאן. הפסדתי את ההזדמנות הראשונה לטוס באוירון. כרגע אני נמצא שוב בגבולות. מוטב לא לשלוח לי חבילות. אילו יכלתי הייתי שולח לכם, כי שמעתי עליכם ועל מצב האספקה ואני מתאר לי, שלא "לקקתם דבש". בצער רב קבלתי את הידיעה (אגב, רק לפני שבועיים) על מותם של החברים וביחוד על אמנון. 19 השנים שהיינו יחד עלולים לגרום הרבה צער בהעדרו. הייתי רוצה לדעת את הפרטים על מותו אבל זה כבר בזמן שניפגש. אני עדיין לא מאמין שלא נתראה - - - מסרו דרישת שלום ועדוד לכל החברים. - - -
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.