עין השופט 28.11.47
- - - מכיוון שזהו המכתב הראשון שלי מאז העתקתי את מקומי צריך למסור כי באתי בשלום... עוד באותו ערב מצאתי את החברים שלי ואני גר אתם באוהל. (אמא! אל תיבהלי, אפשר לחיות גם באהל)
למחרת בואי, התחלתי לעבוד. העבודה היא רגילה, כמו בכל מקום. ההבדל הוא שבמקום הסבלות, יש פה יציקת גגות או עבודות פלחה שונות, שבשבילי זה הכל עוד חדש. חברי המשק עושים רושם טוב כידוע הם מאמריקה. הם עובדים בדיוק לפי השעון. האוכל טוב מאוד, ישנו פה חדר תרבות שקט. אפשר לשמוע כל שבוע קונצרט תקליטים, לפעמים אומרים שגם רואים פה סרט. בקיצור נתקעתי במקום כזה, שאפשר לחיות בו...
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.