סרן עזריאל עיזי בר אילן ז"ל

אלבום תמונות

13/6/82 (23 ימים לפני נפילתו)
אחותי שלי!
את יודעת מה זה לשמוע קול של רדיו מהארץ בתוך העולם שכולו עשן ושירים. לומד לחיות בין שניה לזאת שבאה ומקווה להיות בין אלו שילכו לישון חצי שעה בלילה ולהעביר עוד יום אחד, עם עיניים לשמיים בתקווה שכל חלום הבלהות הזה ייפסק כבר!
מתגעגע כל כך להכל, לעצים, לפרחים, לריח של הפרות, לעולם שבו חיים ולא מתים.
אסור לדבר על השטויות האלה, אלא לשמור על מורל גבוה ולהיות בין אלה שמחזיקים את האחרים.
אי אפשר להסביר את ההרגשה, אבל בטח לא אשכח את מה שעבר עלי פה לעולם!
המון נשיקות לאיילת. תקראי לה את המכתב. תגידי לה שאני אוהב אותה המון-המון!
ד"ש חמה לשמואל, ג'ודי, לאה ויצקו.
להתראות עזריאל


15/6/82 (21 ימים לפני נפילתו)
אחותי!
מעבירים את הימים כך אם הם רוצים או לא. פשוט מתעורר רצון שהשמש תשקע שוב , שנוכל לנשום לרווחה.
הנוף פה ממש מטריף כמו חו"ל (זה באמת).
לפעמים ממש מתלהבים ממנו. מנסים לשמור על צלם אנוש...
התקלחנו על באמת עם מים וסבון... המורל גבוה ומה שהיה פעם סיוט - חולף עכשיו להיות חוויה שכולם מספרים עליה.
אני ממש נמנע מזה כי כל התמונה הכוללת ממש מחליאה אותי. זה ממש גיהינום אמיתי שאין שונה ודומה לו. אבל איך אומרים ש: The show must go on, אז משתדלים לרוץ ולחיות ת'חיים.
להתראות , ד"ש לשמואל , ג'ודי , יצקו ולאה ונשיקות חמות
עזריאל


16/6/82 (20 ימים לפני נפילתו)
אחותי!
עוד יום של כמו כולם, או שונה מהם, עם שמיים ושמש ומלא זבובים ... מנסים איכשהו מכל זה לחיות ושעברו כולם כך בשקט ושוב נהיה בבית בין עץ לשיח ונשמח שחזרנו.
הגיעו היום חבילות של מירה וגם השתיים מהמשק עם מכתבים ממך, מאורנה, מיצקו ומאיילת וכ"כ שמחתי. אחרי זמן כ"כ רב שלא רואים לא שומעים כלום מהבית, זה היה ממש משהו! כל החבר'ה נפלו על החבילות ותוך דקות ספורות לא השאירו אפילו לזבובים קצת כזה!
מנסים לשמור על מורל ולהעביר חוויות. מה שרק אתמול היה סיוט שלא יישכח. מכאיב לראות ת'תמונות בעיתון מאתמול שלשום ולראות ביניהם חברים טובים כאלה! חבל בחיי על כל דם שנשפך וקשה בכלל להשלים עם זה, אפילו אם זה לטובת הכלל!
אחותי תחזיקו מעמד, תשמרו על מירה שלי חזק! ושתיכן ביחד עד שאחזור ויהיה טוב כזה.
להתראות
ד"ש חם לכולם כולם
עזריאל


19/6/82 (18 ימים לפני נפילתו)
אחותי אהלן!
קבלתי ת'מכתב שלך ושמחתי המון כזה!
טוב לדעת ולהרגיש שכל כך דואגים לך בבית, שולחים חבילות ומראים רגש אמיתי של בזמן כ"כ משוגע כזה!
שבת ופה בכלל לא מורגש אפילו ש"המלכה" הגיעה אלינו לאירוח של יומיים. הכל זורם והכל רועש, כך שאפילו שקט אין!
נכנסים אט אט לאוירה של "אחרי" כל העשן והיריות ומנסים לשכוח כמה שיותר מהר מה שקרה. קשה כ"כ, כי בשבועיים שעברו נחרטו חריצים עמוקים ממש בתוך הנשמה בכל מה שקשור לחיים. אתה לומד לחיות את הרגע, להיות מרוכז כמה שיותר ולנסות להפריח את הפחד שחודר עמוק לבשר ואומר לך "שרק לי זה לא יקרה". שומע כל יום על חברים שנפלו או נפצעו והלחץ על המוח הוא גדול מנשוא. אבל כשהזמן מתחיל לעבור - אתה פשוט מתרגל להיות שרוי באוירת המתח הזאת ואם לא תתאקלם אז תהיה לך בעייה אמיתית! אין לך זמן לחשוב: מה עם הרגל? או אני עייף, צמא - פשוט צריך לרוץ קדימה עם כולם ולדאוג לעשות את ה"העבודה שלך".
נשמע מוזר, אבל זה ככה!
הכל מתבטא בכך שבסוף יום לחימה אתה היית בסדר או לא! ואם כולם טובים אז "המכונה" רצה קדימה! תאמיני לי שקשה להסביר את כל מה שקורה מסביבי, אבל בסה"כ מי שטוב נשאר בחיים או שהיה לו מזל! עכשיו הכל חוזר להיות חוויה, מה שפעם היה סיוט, ואפילו אנשים לא מדברים על זה בכלל, ממש נכנסנו לסערה כזאת להעביר את שארית הזמן שלנו פה ומקווה שלא תארך יתר על המידה.
הארץ פה ממש יפה. הכל ירוק עם המון הרים, בתים באיכות גבוהה, ממש רמת חיים ותרבות. חביבים מאוד אלינו ומנסים לעזור לנו כמה שיותר בתור "המושיעים שלהם".
הגעגועים הביתה חזקים מאוד אל מירה שלי, אליך, אל איילת ולכולם כולם - אפילו לפופאי! אל העצים והפרחים, אל הפרות, אל הרוח באויר, הכל! הכל!
תקווה שבשבוע הבא אולי נגיע אפילו הביתה
אז...תחזיקי מעמד . תשמרי על מירלה שלי!
תמסרי המון תודה לשמואל וג'ודי ולאורנה הר!
וכמובן ד"ש חמה עם המון נשיקות למירה שלי!
מתגעגע באמת
עזריאל


20/6/82 (17 ימים לפני נפילתו)
אחותי!
"היום שיוצאים" מתקרב ובא והכיף הולך ומתקרב. ממש סופר את השעות ורוצה כבר להעלם מפה. נכנסים כאן לשגרה מבעסת כזאת של - לא עושים כלום. פשוט יושבים על הישבן ומחכים שהשמש תעלה ותשקע. מטיילים פה ומתלהבים מהארץ היפה הזאת. הכל פה בסטייל צרפתי כזה. מבין עכשיו למה קוראים לפה - שוויץ או פריז של המזה"ת.
התחלתי לקרוא ספר [האופנוען] ועושה רושם מעולה, אבל קשה להתרכז ואחרי שניים שלושה דפים לא יכול לקרוא.
נקווה שעם הזמן יהיה בסדר.
ילדה - אבוא הביתה ויהיה בסדר כזה!
תחזיקי מעמד ותעשי חיים!
ד"ש חם לכולם ולהתראות
עזריאל