עיזי, אחי האהוב!
מיום ליום יותר מתגעגעת אליך ומודה לך שבמותך איפשרת לנו לחיות את חיינו בארץ הזו.
היום שערך ההגנה על המדינה כבר לא מובן מאליו, מצמרר אותי הזכרון איך רצת אל הקרב בלבנון כשבעצם יכולת להתחמק מזה בגלל הגבס על רגלך.
תמיד היה בך עומק נדיר כזה, פיוט כזה, מבט כזה שעולה על כל הפירושים שאפשר לתת על משמעות מותך. משמעות שלא נראית על פני השטח.
חיבוק גדול אח שלי, שתמיד אתה כאן איתי.
מתמירה אחותך.