טוראי רמאון אלאב ז"ל

עכשיו הוא שוכב במעמקים.
אימו מבכה,
דמעתה מתמזגת באבן.
האב קורא קדיש,
והוא לא נשבר "חזק כאבן".
ועכשיו את גוף בנם
חובקים חול ואבן.

אבן, חול, עפר.
"מהעפר באת ואל העפר תשוב."
הלכת...
שקעת בעולם אחר,
ואין לנו אותך יותר.

מאיה