רס"ל אשר יעקב ז"ל

המקרה מהלב - היום במלאת 25 שנים

זה קרה ביום א’ של בוקר בהיר 25.02.79, כשאשר היה צריך לצאת הביתה, הוא התקשר אלי בשעה 10:00 ואמר שהוא יוצא בטיסה ויגיע אחה"צ. חיכיתי לו בשעה 4:00 במקום המפגש, אך אשר מאחר, אני ממשיכה לחכות עד שהגיע האוטובוס ונסעתי הביתה כיוון שחשבתי שהוא הגיע לפני ואז לא היו טלפונים סלולאריים כדי לוודא בכל מצב איפה אנו נמצאים.
נכנסתי למושב והתחלתי לרדת לכיוון הבית שלנו ובעודי בתחילת הרחוב אני רואה שמסוף הרחוב מגיעה מונית, חשבתי לעצמי מי הגיע עם מונית, או מה קרה כיוון שהמונית הגיעה מליד הבית. ואז שמעתי את השמועה הקשה ביותר בחיי, אשר נפצע קשה בתאונה, הוא בבית חולים בבאר שבע. "אנו נוסעים לשם עלי למונית", ואני שרק חזרתי מהעבודה ובהריון בחודש השני מתחילה להתמודד עם מציאות שלא הכרתי מעולם. ועודני ילדה בת 21 וחצי ובהריון ונשואה במשך חצי שנה.
אשר שכב פצוע מחוסר הכרה כחודשיים ימים. במשך כל התקופה דיברנו איתו, סיפרנו לו כל מה שקורה, אשר שמע, בטוח-כיוון שהתגובות היו חיוביות, היו דמעות בעיניים, היו לחיצות ידיים, ודקות לפני שהחזיר את נשמתו כאשר דיברתי אליו ולא ידעתי שזהו סוף, דמעות שטפו את פניו כי ביקשתי שידבר ויחזור אלי ונמשיך במקום שהפסקנו. אך במקום זאת, הרופאים מסרו לנו את ההודעה המרה ביותר שאשר החזיר את נשמתו לבורא ובעודנו בוכים ומתייפחים נשמעה הצפירה וכל עם ישראל השתתף איתנו באבלנו הכבד על מות יקירנו. מאז ועד היום, ביום ג’ באייר.

אלמנתו.