טוראי ניר אלחרר ז"ל

אלבום תמונות

30.3.97

רעם הכאב עדיין לא נדם,
עת התבשרתי על מותך ניר.
רוצה אני לכתוב לחייל שזה עתה התגייס,
רוצה אני לכתוב לחבר הנמצא הרחק אי שם,
אך קשה, קשה לכתוב בידיעה שאין לאן לשלוח
ובידיעה שלעולם לא תוכל לקרוא את אשר אכתוב אך תמיד בלב פנימה מצויה התקווה שאולי...
הייתי בת 14 כשהכרתי אותך הפכנו לידידים טובים אך לעולם לא חשבתי שהכל ייקטע מוקדם כל כך.
אני כותבת עלייך שורות אלו אך לכתוב עליך ניר בלשון עבר זה דבר שקשה לעכל.
קשה והגרון נחנק מדמעות.
עברו מס' חודשים מאז עזבת אותנו ניר אך נדמה כאילו עברו שנים.
הלב זועק אליך אך לא נענה והמוח מתקשה לעכל את שנעשה.
עיניי מסרבות להאמין כי לא אראה אותך יותר וככל שעובדים הימים רק גוברים הגעגועים והכמיהה לרגע שתשוב עם החיוך הנצחי על פנייך שבזכותו כולם הכירו אותך ותמיד ידעו לזהות אותך.
ניר - אתה לא בא והרגע הזה אינו מגיע ומה שנותר ממך אלו הם הזכרונות,
אותם זכרונות שייחרטו בליבי כמו סרט קצר בו הספקתי לשהות ולבלות במחיצתך.
קשה לחשוב שאתה שהיית מרכז הענינים פשוט אינו עוד בין החיים.
אתה בכל מקום איתי ניר מביט ומחייך מבעד לתמונה כאילו מנסה להשתתף בכל המתרחש.
במוחי עדיין מהדהד קולך ובזכרוני מרחף לו החיוך המיוחד שלך - חיוך של ילד מתוק שעניו הביעו אושר ואהבה.
תמיד אביט בתמונתך ואשאל מדוע, מדוע דווקא אתה???
על כך אין לי תשובה ולעולם לא אדע.
אך הכל נגמר, אתה לא תשוב עוד לעולם.
חיי כולנו יימשכו אך בלעדיך ולעולם לא ישובו להיות כמו בעבר.

חברי הטוב ניר -
נקטפת בעודך פורח
לעד אזכור אותך בליבי,
והאל יהיה עדי

אוהבת אותך תמיד,
מיה