קורות חיים
מעיין נולדה בי"ז בתמוז תשל"ה (26.6.75) בבית חולים "השרון" בפתח תקוה. בגיל חודש חזרה המשפחה לגור במושב בית זית, במושב עברו עליה ילדותה, נעוריה ובגרותה עד למותה בפיגוע חבלני בנחלת שבעה במרכז ירושלים בה' בחשוון תשל"ה (10.10.94) והיא בת 19 ו-3 חודשים.
מעיין הבת הבכורה למיקה (בת בית זית), ולפיני (ממשפחה ירושלמית עניפה), אחות למורן, ניצן וליאן. מעיין היתה תינוקת עירנית, שמחה, חייכנית ומהירת תפיסה שלמדה כל דבר במהירות בקלות ובכיף.
את שנות ילדותה הראשונות בילתה בגני הילדים במושב. בגיל 6 התחילה ללמוד בבית ספר יסודי "עין הרים" והיתה תלמידה חרוצה, נבונה, שקדנית, מסודרת מאוד ואהובה על מוריה וחבריה. מגיל צעיר החלה ללכת לחוגים: יצירה, טבע, אנגלית וריקוד. את לימודי הריקוד אהבה במיוחד והתמידה בכך שנים רבות.
בגיל 9 הצטרפה לתנועת הנוער העובד והלומד במושב בית זית. מעיין אהבה מאוד את הפעילות בתנועה והשתתפה בכל הטיולים, המפגשים וערבי ההווי. למסיבת בר המצווה של הקבוצה שהתקיימה ביום העצמאות במושב העלתה הקבוצה הצגה בפני כל תושבי המקום. שנה לאחד מכן ביום העצמאות אירגנו בנות הקבוצה מיוזמתן ריקודים כשמעיין מנצחת בראש. מסיבת בת המצווה של מעיין התקיימה בחצר הבית בבית זית ומספר ימים לאחר המסיבה נסעה מעיין עם המשפחה לטיול בת מצוה בחו"ל.
לאחר סיום הלימודים בבית הספר היסודי המשיכה לימודיה בחטיבת הביניים בבית ספר "הרי יהודה" ביחד עם אותה חבורה איתם צעדה עוד מגיל 3. מעיין עברה את גיל ההתבגרות בלי קשיים בולטים והפכה לנערה יפיפיה, עצמאית, חייכנית, אוהבת חברה ומוקפת חברים וחברות. בתיכון עברה ללמוד בירושלים בבית ספר אורט במגמת מחשבים ולאחר שנתיים החליטה לשנות כיוון ועברה לבית חינוך שם סיימה את לימודיה במגמה הומנית. לפני גיוסה נסעה עם חבר לטיול בחו"ל, טיול אותו תיכננה בעצמה.
ב-16 בנובמבר 1993 התגייסה מעיין לצה''ל. למרות החששות הרבים שליוו את הגיוס התאקלמה במהירות. החל מהיום הראשון בטירונות אהבה את המסגרת הצבאית וקיבלה הכל ברוח ספורטיבית. מיד לאחר הטירונות המשיכה בקורס משק"י בטחון שדה ושובצה לתפקיד משקי"ת בטחון בחולית בטחון שדה בירושלים. היא התאקלמה מהר מבחינה חברתית ומקצועית ותרמה רבות לעבודת החוליה.
ביום ראשון 9.10.94 יצאה בערב עם חברה גיל לבית קפה במדרחוב נחלת שבעה, בשעה 23:30 כאשר היו בדרכם הביתה החלה התקפת מחבלים. מעיין נפגעה אנושות ונפטרה בשעה 01:15 בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
מעיין היתה בחורה אופטימית מאוד מלאת שמחת חיים נערה חייכנית אהובה ואוהבת, מתחשבת מאוד וצנועה. כל דבר גרם לה אושר, הסתדרה טוב בכל מקום. מעין אהבה לבלות בחיק המשפחה הגדולה הדודים, הדודות, הסבים, הסבתות ולכולם נתנה תחושה טובה. מעיין היתה בעלת כושר התמדה ודבקות במטרה. כל דבר שהתחילה סיימה, לא התייאשה ולא נטשה גם אם הדבר היה כרוך בקשיים. מעיין היתה בעלת הופעה נאה, תמיד מטופחת ומסודרת, המגיעה בזמן לכל מקום, הקפידה מאוד על בריאות הגוף שמרה על תזונה נכונה ועסקה בפעילות ספורטיבית.
מעיין שאפה ללכת בדרכי אביה (שהיה סא"ל בצבא הקבע) ולהיות קצינה בצה"ל. בהמלצה לקורס קצינות כתב מפקדה הישיר גל: "מעיין מפקדת בצורה יוצאת מהכלל טובה, משק"ית מקצועית, פעילה, תורמת לחוליה, חברותית, בעלת יחס רציני ובעלת יכולת גבוהה, אהובה על כל חבריה, מסוגלת לעבור קורס קצינות בהצלחה ולהיות קצינה טובה מאוד.
מפקד היחידה סא"ל גדעון כתב לאחר מותה: "אישיות קורנת, חיוך טבעי, צניעות, טוב לב, תמימות, נימוסין, יחס חברי ושלווה פנימית איפיינו את מיזגה בעיניי ובעיני מכריה. היא היתה חיילת מצטיינת כזו שכל מפקד מאחל לעצמו וליחידתו, והיתה מיועדת לקורס קצינות".
מעיין שהיתה אדם אופטימי, אוהב את החיים, שידעה בדיוק מה היא רוצה מעצמה ומהחיים והיו לה תוכניות רבות של טיולים בעולם, לימודים והקמת משפחה, מצאה את מותה בפיגוע רצחני בנחלת שבעה בעת שיצאה לבילוי עם חברה במרכז ירושלים.