קורות חיים
מיכאל, בן סופי ואייזיק, נולד בבומביי שבהודו בכ"ט באלול, ערב ראש השנה תשי"ב (30.09.1951), אח למרים. בשנת 1956 עלתה המשפחה לארץ. הם היו ממייסדי מושב נווה מיכאל בעמק האלה, מיכאל סיים לימודים בבית-ספר יסודי במקום ובתיכון "אבן העזר" במושב נחם.
אחרי שירות בצבא למד מיכאל בבית-ספר טכני למכונאות רכב בתל אביב. אחר-כך עבד כנהג משאית, כמטפל במוסד לילדים חריגים וכחקלאי במשק המשפחה.
מיכאל נחשב לדור ממשיך של המשק של הוריו, וכשנישא לאסתר עברו להתגורר בבית משלהם בנווה מיכאל. שם נולדו ילדיהם: שר, שירלי, שי ולידור. מאמצע שנות השמונים הוא עבד כשומר במוסדות חינוך ובאתרי בניין.
מיכאל היה ספורטאי בעל יכולות גופניות מדהימות, והחזיק בחגורה שחורה בקרטה. הוא אהב אמנות ועסק בציור, צילום וכתיבת שירים. אהבת אדם ואהבת הארץ היו בעיניו ערכים עליונים וכך חינך את ילדיו. האמין בדו קיום ויצר קשרי ידידות קרובים עם שכנים ערבים.
ביום חמישי ז' באלול תשמ"ט (07.09.1989) עבד מיכאל בבניין האופרה בתל אביב. העובד שאיתו היה ערבי תושב השטחים, ששררה ביניהם ידידות קרובה בכל תקופת עבודתם המשותפת. הערבי, לפי הודאתו אחר מעשה, שידע כי לא יוכל לגבור על מיכאל בקרב פנים אל פנים, המתין שמיכאל יירדם, ואחרי חצות היכה אותו במוט בראשו ובצווארו ודקר אותו בסכין עד מוות. אחר-כך התעלל בגופתו, ולאחר מכן הטמין את הגופה בצינור מתכת.
כעבור מספר ימים נתפס הרוצח באירוע אחר, ואז התוודה וסיפר שרצח את מיכאל.
מיכאל היה בן 38 במותו. הותיר ארבעה ילדים, הורים ואחות. ביום י"א באלול תשמ"ט הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבית שמש.