תפריט נגישות

סרן גד גדי ערן ז"ל

גד ערן
בן 31 בנפלו
בן חסיה ויצחק
נולד בחדרה
בכ"ג באייר תשי"א, 29/5/1951
התגורר בירושלים
התגייס ב-1.2.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: יחמ"נ 5853
נפל בקרב
בי"ט בתמוז תשמ"ב, 10/7/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: גזרה מזרחית
באזור לבנון
מקום קבורה: באר שבע
הותיר: אשה, בת, הורים ואח

קורות חיים

גד (גדי) בן יצחק וחסיה, נולד ביום כ"ג באייר תשי"א (29.5.1951) בחדרה. את שנות ילדותו עשה בצהלה בה למד בגן הילדים ובבית-הספר עד כיתה ד'. בגלל תפקידו של אביו בצבא-הקבע נדדה המשפחה לבאר-שבע, ובה למד גדי בבתי הספר "אחוה" ו"נתיבות". הוא נמנה עם בוגרי המחזור הראשון של בית הספר התיכון המקיף ג' בבאר-שבע ועל פעילותו בו העיד המנהל באותן שנים, משה זילברמן: "גדי היה תלמיד מבריק, מצטיין". הוא למד במגמה ריאלית, אך הצטיין גם בשאר המקצועות. הוא היה יושב ראש מועצת התלמידים ונשלח עם משלחת נוער לנורבגייה ולדנמרק. עם זאת הוא היה צנוע ונעים הליכות. בתקופה זו היה חניך ומדריך בתנועת הצופים, הוא היה חובב טבע מושבע והרבה לטייל ולצלם מראות נוף. בצה"ל התנדב לשרת בסיירת צנחנים, אבל לפני תום שירותו עבר לסיירת שיריון ושירת בתפקידי מש"ק, מדריך וקצין. כתב על גדי חברו לנשק, משה רוגל מקיבוץ גבת: "...כל מי שבא איתו במגע נשבה בקסם המיוחד שהיה לו ובדרכו לעזור לחבר מבלי שהלז ירגיש בדבר ושהעזרה תהפוך אותו לחלש".

"בנושא הניווט היה גדי משיכמו ומעלה, היה לו חוש התמצאות בשטח, בלתי רגיל ...גדי המפקד. נדמה היה כאילו מחלקתו מהופנטת. נדמה היה כי אפילו העונשים נתנים במקל נועם. היתה בגדי מנהיגות שקטה ובלתי מתפרצת ... והיה גדי של הטיולים הבלתי שגרתיים... תמיד היה משמש 'סמן ימני' על פיו רצוי להתיישר או מטרה אליה צריך לשאוף". מפקדו כתב: "גדי היה מדביק את כל מי שהיה במחיצתו בשגעון הנוף והגיאולוגיה". לאחר שהשתחרר מצה"ל בדרגת סגן, החל לעבוד בעבודות מזדמנות, כדי לחסוך כסף לטיול בחו"ל. הטיול לא יצא לפועל, כי פרצה מלחמת יום הכיפורים וגדי לחם בה בחזית סיני. גדי לא הרבה לספר על חלקו במלחמה, אולם חברו לנגמ"ש, מאיר רוט, כתב לנו במכתבו: "...מפקד הנגמ"ש בו נסעתי שמח להעלות קצין ולמסור את האחריות לידיו. בדיעבד החלטה זו הפגישה אותי עם דמות מיוחדת, זרה לכל שהכרתי בצבא, בסדיר ובמלואים ושרישומה -בעננוונותה הקרינה וסחפה בבטחה את כולנו...אך מקץ שעה ניצב בצריח הנגמ"ש וחשנו כי אנו בידים בטוחות ושקולות...בסיומה של המלחמה "פרחו ועלו" כל שוכני קרקעיות הכלים אלה שבזמני לחץ חתומי פה ומעש וספורי גבורה מדומים בפיהם. "ספר גדי ספר"...וגדי מתרצה ומתחיל לספר...אך שוד ושבר, הוא מספר על תעלת המים המתוקים...תמיד אותו גדי, תמיד אותו כרטיס ביקור.

לא ירחיב כתפים, לא יפאר גבורה, מחייך, שליו. כך אזכור אותו תמיד, וכך זוכרים אותו כל אשר הכירוהו ושהו במחיצתו". שרותו ארך חצי שנה ולאחריו יצא עם חבר לדרום אמריקה. הוא חזר ארצה לתחילת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית, כדי ללמוד בה גיאולוגיה, ובאותה שנה נשא לאישה את יעל ויצא אתה לטיול ארוך בהודו ובנפאל. כשחזר ארצה, השלים את לימודי התואר הראשון בהצטיינות והחל בלימודי התואר השני. לפרנסת המשפחה עבד בהדרכת קורסים של בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע שבנאות הכיכר, ושל האוניברסיטה הפתוחה. הוא הרצה לפני מדריכי טיולים לפרו והדריך קבוצות של מטפסי הרים. בטיוליו ברחבי הארץ ובעולם חיבב במיוחד מערות וטיפוס הרים וצבר אוסף גדול של צילומים ושקופיות, שחלקם פיתח בעצמו. במסגרת לימודי הגיאולוגיה הוא החל בגיבוש רעיונות מקוריים, המסבירים את התהוותו של מבנה הנגב. כתבו עליו מוריו מהאוניברסיטה העברית: פרופסור קולודני: "...ראינו בגדי כל מה שנחוץ לאיש מדע מעולה: כשרון, דמיון, העזה עם פתיחות רבה ומשמעת עצמית גבוהה". פרופסור ישראל ז'ק:"...בפגישותינו נוכחתי בפריצת דרכי מחשבה חדשות ומפתיעות אף בנושאים בהם נדמה היה שאין דרך הלאה. הסתכלות ומחשבה מקוריות, חדשניות ורעננות". בשנת 1977 נולדה בתו יערה. המשפחה הצטרפה לאגודה השיתופית נטף, שחבריה התכוונו לעלות על הקרקע באזור מעלה החמישה. גדי היה עסוק בבנית הצריף המיועד בנטף, ובשלבי הגמר של עבודת התואר השני, כאשר גוייס לפתע למלחמת "שלום הגליל". הוא נמנה עם הכוחות הראשונים שחדרו ללבנון בגזרה המזרחית. רכבו עלה על מוקש בדרכו אל משימת תצפית. הוא נכווה כוויות קשות מאד, אבל שמר על קור רוח, דיווח על הפגיעה והזעיק עזרה. במכתב למשפחתו כתב מפקדו בין השאר: "הייתי גאה להיות מפקדו של גדי בגלל יושר, צניעותו, כושר מניהגותו ויכולתו הרבה". גדי נפל בקרב ביום י"ט תמוז תשמ"ב (10.07.1982) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר-שבע. השאיר אשה, בת, הורים ואח.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה