רס"ר עידו קסלסי ז"ל

קורות חיים

בנם של כלנית ואליהו. נולד ביום כ"ז בטבת תש"ס (4.1.2000) בקיבוץ הראל. ילד שני במשפחה, אח לאיל ולאורי.

עידו גדל בקיבוץ הראל שבפרוזדור ירושלים. בשנות חייו הראשונות התחנך בפעוטונים ובבתי הילדים שבקיבוץ. הוא למד בבית הספר הממלכתי-קהילתי "הרטוב" שבקיבוץ צרעה, ובתיכון האזורי "צפית" שבקיבוץ כפר מנחם, שם גם התחנך בחברת הנעורים. המחנכת שלו זוכרת אותו "יושב בסוף הכיתה ומצחיק את כל החבר'ה לידו".

את האהבה לעבודת האדמה ינק מגיל צעיר, כבן למרכז גידולי השדה (גד"ש) בקיבוצו. כנער, החל לעבוד בענף גידולי השדה ביחד עם אביו ועם אחיו הבכור וכך גם למד להכיר ולאהוב את המרחב החקלאי של נוף ילדותו. במסגרת עבודתו, נהג להסיע את ילדי הקיבוץ בחג השבועות בעגלה רתומה לטרקטור בשטחים החקלאיים.

הוא היה אח מסור לשני אחיו ועל הקִרבה המיוחדת ביניהם סיפר אחיו איל: "כשהייתי בכיתה ד' והיה לי טורניר כדורסל בבית הספר, עידו שהיה בכיתה א' הגיע בהפסקה במיוחד לעודד אותי. אבל לא סתם לעודד, עידו תלש את הפח מהיציע, רוקן אותו והתחיל לתופף, כמעט גרם לביטול המשחק".

כתלמיד תיכון ספוג בערכים, עידו שאף להגיע ליחידה מובחרת בצבא ולשרת שירות משמעותי ואיכותי כדי לתרום למדינה.

באוגוסט 2018 התגייס ליחידת "מגלן", שבה שירת גם אחיו הבכור. הוא עבר מסלול של לוחם חי"ר ושימש כ"נגביסט" (חייל המפעיל מקלע מסוג נגב) וכ"מגיסט" (מפעיל מא"ג - מקלע אחיד גדודי).

עידו השתחרר מהצבא באוגוסט 2021 והמשיך לשרת ב"מגלן" כחייל במילואים. "גבר צעיר מלא עוצמה וכוח לצד רוך, רגישות והכלה", תיארה אימו את אישיותו באותה תקופה, "אהוב מאוד על ידי מגוון רחב של אנשים, ואוהב באותה מידה"; והוסיף אחיו איל: "שילוב של רגישות וחספוס, הומור בלתי נגמר ואינטליגנטיות. חסר מנוח, כל הזמן בעשייה".

עידו עבד במסגרת ענף גידולי השדה של קיבוצו, כן הקים עגלת אוכל (פודטראק) בשם "העגלה", שפעלה במושב הסמוך טל שחר והתמחתה בבשר. סיפרה אימו: "הוא אהב להתעסק עם אוכל ולהאכיל אנשים. היה מומחה בבשר ואהב לארח אצלנו במרפסת בקיבוץ, נהנה לצלות בשרים על האש ולעשן בשרים במעשנה והכיר כל נתח".

היה בן זוג אוהב של מאיה. ביחד, הם טיילו בדרום אמריקה ובאירופה, ורקמו חלומות ותוכניות לעתיד משותף.

כאשר חזרו לארץ, עידו המשיך לעבוד בגד"ש, התקבל ללימודי אגרונומיה בפקולטה לחקלאות ברחובות וסיים קורס לתמיכה בחקלאות בעזרת רחפנים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת עידו שהה בבית משפחתו בקיבוץ הראל יחד עם אחיו הבכור ואחיו הקטן - לוחם סדיר בסיירת צנחנים. כאשר החלה המלחמה, הוא היה הראשון מביניהם שיצא להילחם, מבלי לחכות לקריאה או לצו, וחבר לחבריו מיחידת "מגלן".

לאחר ארבעה ימי לחימה, ביום רביעי 11 באוקטובר 2023, עידו נפצע קשה בקרב בקיבוץ זיקים כשחיפה והגן על צוותו תוך כדי שלחם בגבורה בחוליית מחבלים. הוא הובא לבית החולים "ברזילי" באשקלון, ושם הרופאים נלחמו על חייו במשך שעות, אך נאלצו לקבוע את מותו.

רב-סמל עידו קסלסי נפל בקרב ביום כ"ו בתשרי תשפ"ד (11.10.2023) . בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהראל. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

ספדה לו אימו: "עידו שלי, ילד יפה, חכם ומצחיק, ענק מתוק שלי. גדול, חסון, מלא כריזמה ואנרגיה לצד מתיקות, חיוך ורגישות גדולה. עידו, ילד הסנדביץ', הדבק של המשפחה – מחבר, דואג, מתקשר ומייעץ. מאיר ומרעיש כל מקום שאליו מגיע. אי אפשר לפספס את האנרגיה שאתה מביא לחדר. אנחנו שואבים הרבה כוח ונחמה מאישיותך שעדיין ממלאת אותנו ומנחה. תמיד תהיה מלך ההרים, מלך השדות ומלך הגברים. תנוח ותנוחם באדמה שאהבת ועבדת".

ספד לו איל אחיו: "אומנם נולדתי כמעט שלוש שנים לפניו, אבל עידו היה האח הבכור, הוא שמר עליי ועל אורי, דאג לכל המשפחה. וכמו כל אח גדול, עשה את התפקיד הכי טוב שאפשר. הוא הדבק של המשפחה, תמיד שמר עלינו ביחד שמחים וצוחקים. לא יכולתי לבקש אח יותר טוב, אכפתי, שבכל מקום מפיץ אור ושמחה. אף פעם לא משעמם ליד עידו, תמיד יש לו מה להגיד, איכשהו מוצא את הדרך לצחוק על כל סיטואציה... כמה כיף לעשות איתו דברים, לאהוב, לשנוא, לצחוק, לאכול. מי שלא היה ב'על האש' של עידו, כאילו לא עשה 'על האש' מעולם. מי שלא היה בישיבה עם עידו ועשה צחוקים, כאילו לא עשה צחוקים מימיו... ובגלל זה, כל כך קשה עכשיו, כי אין את עידו שיהפוך את המצב נעים יותר ושמח יותר. שידע מה להגיד בשביל להקליל את המצב ולהקל על כולנו...

עידו שמר עלינו עד הרגע האחרון. גם אחרי שהופתע במארב בדרך לזיקים וקיבל שני כדורים בבטן, המשיך לחפות עם האקדח ולשאול איך הוא יכול לעזור... עכשיו אנחנו נצטרך לשלוט בסיטואציה ולנווט אותה כמו שעידו היה עושה, נחיה חיים טובים ושמחים כמו שעידו היה עושה במקומנו... אנחנו אוהבים אותך יותר מכל דבר אחר. כמו שאימא הייתה שרה לך, בשבילנו תמיד תהיה מלך העולם".

מאיה בת זוגו ספדה לו: "השנה וחצי הקצרות שהיו לנו יחד מרגישות כמו מיליון. כל כך הרבה שעות בילינו יחד… היית יושב על הטרקטור והיינו מדברים בטלפון שעות… רצינו להכיר כל פיסת מחשבה אחד אצל השנייה, כל תחושה, פחד ורגש… אהובי, לא יכולתי לחלום על אהבה כמו שלנו. תודה".

חבריו ניצן וגיא ספדו לו: "הילד הכי חכם בכיתה, הכי שנון, הכי חד, הכי מצחיק. החבר הכי טוב, הלוחם הכי טוב. גיבור שלי, עטרת ראשי, השמיים שלי נפלו. חבר של הנפש שלי… אני יודעת שהיית במקום ובתקופה הכי טובה בחייך, שנלחמת עד הסוף ושנפלת גיבור".

לזכרו, הקימו אוהביו את "מצפה עידו" בקיבוץ הראל, הצופה על השטחים החקלאיים שאותם עיבד, ובמיוחד על השטח החקלאי האחרון שעיבד בארבעה באוקטובר 2023, שבוע לפני נפילתו. במצפה מונצחת מורשתו ולמרגלותיו "המשעול של עידו" - דרך קצרה בחורש טבעי המתחברת אל המצפה. שם גם מושמעת הקלטה של שיר שנכתב עליו: "סביב רק דממה, זה לא ייתכן / בין רגבי אדמה הילד שוכן... / עידו, הלב מדמם, השתנו הפנים / פלאח נמרץ וחרוץ, טורח, פועל / מכיר כל ערוץ בשדות של הראל / מאיר את החדר, נכנס אל כל לב / חיוך קצת זורק וצחוק משתובב / אז אולי נחמה נשאב וניקח / זו אותה אדמה שאהבת כל כך / שאליה נקשרת, מלידה עד מותך / ואליה חזרת, היא חובקת אותך / תישאר כה צעיר, עלם חמד לעד / שנון, חד, מסעיר, אחד, יחיד ומיוחד / מת מות גיבורים עם נשק ביד / הציל אחרים, הפחד ממנו רעד... / כך בך ניזכר, עידו האהוב / בעולם האחר, תחת עץ החרוב".

שיר נוסף על עידו, "ילד כותנה" (מילים ולחן: בן ווייד, ארד סופר, אדר חייט ודורן גביש), נכתב במסגרת הפרויקט "שירים לזכרם" והוא זמין ברשת בביצוע אדר חייט.

פרק בהסכת (פודקסט) "סיפור וגעגוע", מבית מרכז הצעירים של המועצה האזורית מטה יהודה, הוקדש לעידו, ובו התארחו אחיו איל ובת זוגו מאיה וסיפרו עליו: https://www.youtube.com/watch?v=JDK4LsFA9xE

עידו מונצח באתר https://remember.bio/.