טוראי ישראל זוזיה שפירא ז"ל

קורות חיים

בן אהרן ובריינה. נולד באייר תרס"ה (1905) בכפר איבנקובצה שבפלך פודוליה, רוסיה. למד בייליסבטגרד (כיום זינובייבסק) ואחר כך בגימנסיה בויניצה, כדי להיות קרוב יותר לבית הוריו. ב-1919 נאלץ להפסיק את לימודיו ולחזור הביתה לעזור להוריו בעבודת משקם. ב-1923 הצטרף לתנועה החלוצית במחתרת. ב-1924 נאסר ושוחרר כעבור חדשים מספר. הלך להכשרה ב"משמר לבה" שבקוקז ואחר-כך ב"תל-חי" שבקרים. ב-1927, בהיותו כבר נשוי, נאסר והוגלה לסיביר. ב-1931 שוחרר על מנת לעזוב את ברית-המועצות לעולם. יצא עם משפחתו ועלה ארצה ואחרי חדשים מספר הצטרף לקבוצת קרית-ענבים, ושם גידל את שלושת בניו. עבד בחציבת בורות לנטיעת עצי-פרי, בעידור, מסגריה, בבנין, ולבסוף מצא את תפקידו הקבוע בנהגות. בחברה היה עליז ומשמח, בזמרה, בבדיחות ובריקודים עממיים שהביא מרוסיה. סירב לקבל על עצמו תפקידים הנהלתיים, אך התמסר ל"הגנה". מהקורס בכפר ויתקין הביא הביתה את הכינוי "זוזיק", שהעניגו לו חבריו, וידיעות מועילות לחיזוק הבטחון, ובמהומות שנת 1936 ואילך נשא באחריות חלקית לפיקוד במקום. ב-1942 הצגייס לחיל-הנהגים, שירת בפלוגה 179, השתתף בפלישה עם צבאות-הברית בדרגת קורפורל. שם מצא לו כר לפעולה ב"מרכז לגולה", בעזרה לשארית הפליטה ובארגון ההעפלה. התמסר לעבודת קודש זו בכל מרצו ועוז-רוחו, וכשניתנה לו האפשרות להקדים את שחרורו ולחזור הביתה סירב לקבלה. כי עבודה זו ריתקה אותו וראה צורך חיוני להמשיך בה.

ב-1946 שוחרר וחזר הביתה, ואם כי השתוקק לעבור לעבודת המשק, ציית לדרישת הקבוצה והוסיף לעבוד בנהגות. בסוף 1947 נעשתה הנהגות לשירות לאומי ממדרגה ראשונה ולא פעם חרדו חבריו ומשפחתו לשלומו כשהיה בשירות שיירה שהותקפה בדרך והשתתף בקרבות. משפסקה התנועה בכביש ירושלים בגלל המצור חזר לפתקידו בהגנת המקום, ובהיותו בתצפית במשלט "סנטוריום", בשעה שהערבים הפגיזו את המשק מהראדאר, חדר פגז לתוך עמדת-הבטחון והרג אותו ב-26.5.1948. הובא למנוחת עולמים בקרית-ענבים. זכרו הועלה בספר על אם הדרך - קרית ענבים במערכה".