תלמיד חכם, בן למארי נסים, מלמד תשב"ד, ונכד למשפחת רבנים בתימן.שלמה (סלימאן) בן נסים ורינה, נולד בתימן בשנת תרס"ט-1909 בישוב "בני חג'ג'" שבמחוז אל-חימה = "חסד ה' מלאה הארץ" שלמה הינו, הבן הבכור לאביו ולאמו... השם ניתן לו לזכר סבו, מארי סלימאן צובארה זצ"ל, שהיה ידוע כמקובל וכאיש מופת.
בהיותו בגיל 7-5 נעשה ניסיון ע"י הוריו, לעלות לארץ ישראל, דרך עדן, אך המשטרה הבריטית מנעה מהם, עקב המהומות שהיו בא"י שלאחר השנים 1920... מאז, היה רצונו עז, לעלות לא"י וציפה לכך, בכל ליבו לשעת כושר...
לימודי החדר הסתיימו עוד בילדותו: תורה ונביא, משנה ועין יעקב, תפסיר לרס"ג "נחל קדומים" להרב הקדוש החיד"ה - שמות ילדיו רמוזים בשם הקדוש החיד"א - ולימודי כתיבה בכתב סת"ם... מגיל 10 כבר היתה אומנותו בידו: רצענות, והיה מומחה בה ביותר - עדויות על כך נשמעו מפי רבים ממכיריו וקרוביו עוד מתימן, ...היה אהוב ונערץ על מכיריו ודורשי מקצועו.
לאחר חג הסוכות של שנת התש"ט, הגיעה הבשורה לעלות לא"י. החלה עלית "על כנפי נשרים".מכל קצווי תימן. ובמשך כ-7 שבועות, תוך הליכה ברגל, משולבת בנסיעה במשאיות, נמשכה הנסיעה, ולבסוף, הטיסה באווירון לעין שמר ב'. שם שהו כ-7 חודשים. סוף סוף עלה להתיישבות, בקרבת ירושלים, סמוך למושבה הר-טוב, הלא היא: נחם. ע"ש אחד משבט יהודה.
קשיי הקליטה היו רבים ביותר, אבל, האהבה העזה לא"י הרי הינה ולא כלום, לעומת הקרבה לירושלים...עסק בכל עבודה שהיא, לפרנסת משפחתו... כבר לאחר חצות הלילה ולאחר תפילת שחרית, היה מכתת רגליו, כדי להגיע לעבודתו ביערים שמסביב לירושלים, כדי להפריח את השממה - יחד עם חבריו.
מובן, שלא נשארו לו, לר' שלמה הזמן והכוחות, לחזור על לימודי הקודש שכה אהב, ולכן משהגיע לביתו ופנה לתפילת מנחה וערבית, החל בעבודת הקודש, עבודת לימוד התורה, עבודת ה'.
בעודי רך בשנים, הנני זוכר דמויות רבות של אנשים, שהיו באים לעיתים בערבים אליו הביתה, והיו שואלים אותו שאלות בעניינים שונים, בתורה ובנביא - ובעין יעקב - ספרים, ששכנו ליד מצעו יומם ולילה, קיים הפסוק: "והגית בו יומם ולילה" ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו.
עד שבא הלילה המר והנמהר - ערב שבת קודש, אשר בו, ישב ולמד כמנהגו מידי יום, ושמע רעש אדיר, פנה דרך החלון והתריס כדי לבדוק, כדוד המלך ע"ה בשעתו, ששמע רחש גדול בבוסתנו, ויצא לראות ונלכד, כך אבי מורי ר' שלמה בן ניסים צובארה הי"ד, נלכד בידי בני עוולה - מרצחים, פידיונים אכזרים, שרק, אור העששית המקודש בלימוד תורה, הביא אותם לבצע את זממם. בקיר המפויח, רשם בשארית כוחותיו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" יד ימינו, היא שנוקבה בכדורי המרצחים. יש להדגיש, כי הרוצחים באו בחלקם על עונשם, ונהרג ראש המרצחים סמואלי, שהטיל חיתיתו על אזור ירושלים כולו, הלה נשבע להרוג 100 יהודים! ועלה בידו להרוג פחות מעשרה, רצח את ר' שלמה, ועוד באותו לילה נהרג, ע"י חוליות משטרה ובראשה עמד מפקד דרוזי, שנשבע אף הוא לחסלו עוד באותו לילה, ואומנם חוסל!!!.
לא ניתן לסיים סקירה ביוגרפית מעטה זו, בלא שנזכור ונזכיר לכל, את מאמציה הבלתי נילאים של אלמנתו חמאמה תחי' בת רבי יהודה חממי זצ"ל. בגיל צעיר נתאלמנה חמאמה לא נחה לא שקטה יומם ולילה, עסקה בעבודת בניין, חקלאות ובלבד, שתוכל לפרנס את ארבעת ילדיה, בני העשרה ומטה, ולא הסכימה לקבל כל תמיכה וסיוע מן המדינה, כך שיננה לעצמה, ולנו, תמיד דברי המשורר בעל התהילים: "יגיע כפיך כי תאכל אשרך וטוב לך:" ארבעת ילדיה הם: דוד, יוסף, חיים, ע"ש החיד"א זצ"ל והבת שרה. הבן הגדול, יחיא-ישראל, ע"ש סבו של שלמה צובארה: - הרב יחיא בן סלימאן צובארה נע"ג.יחיא - ישראל נשוי ואב לשבעה ילדים, עשה כל מאמץ לסייע לאמו האלמנה בבניית לול לעופות, אך לא תמיד היה סיפק בידו.
את כל הנטל כאמור נשאה האם חמאמה - ללא כל תלונות וטענות על אלוקים ואדם, אדרבא ואדרבא, תפילתה תמיד ליושב במרומים, וקריאה בספר התהילים, כל יום ספר! מאז שבעלה נילקח ממנה, הוא שנתן לה עוז ושמחה, באהבת ה'. אלו הם הערכים שהנחילה לילדיה, צאצאיה, בנים ובנות, נכדים נינים ובני נינים... "יהי שם ה' מבורך", כך נהגה לשנן תמיד.
גם בניה שיחי', גומלים לה אהבה והשגחה, עד כדי פינוק ונשיאה על כפים, מעריצים אותה על כל מעשיה הטובים, ורבים הם מאוד, ובשל חכמת החיים שגיבשה לעצמה, המלאים בדיברי משל וחוכמה, ובזיכרון המדהים והפנומנלי שניחנה בו. כן יוסיף לה ה' בריאות וברכה במעשי ידיה ולקיים דברי המשורר בתהילים: "אל תשליכני לעת זיקנה ככלות כוחי אל תעזבני" או"א כי"ר.
כיאה ונאה לאם היקרה והצדקת חמאמה תחי', הינה מתגוררת באותו מקום בו נהרג בעלה המנוח שלא עזבה אותו מעולם, עם בנה חיים ומשפחתו הדואגים לכל מחסורה וענייניה השונים יומם ולילה, כאשר מסייעים לו כל אחיו, אחותו ובעלה הגיסות והנכדים, כל אחד לפי יכולתו המירבית.ועל זאת כולם יבואו על הברכה.