אלבום תמונות
האר"י ותלמידיו הבאים אחריו נתנו כיוון חדש לקבלה, האר"י היה מיסדה הראשי של שיטת הקבלה, שנקראה בשם קבלה מעשית. קבלה מעשית זו עסקה לרוב בנפש האדם, בקשר שבינה (בין הנפש) והעולמות העליונים והשפעתם ההדדית ובהבאת הגאולה, שתלויה בנשמות בני האדם - ותיקונן. זה היה זרם של המקובלים האשכנזים, בנגוד למקובלים הספרדים, ששיטתם נקראה קבלה עיונית ועסקה בעיקר בעולמות ובבריאתם, באין-סוף ובפמליא שלו, ובמעשה-מרכבה.
המקובלים המעשיים רצו להביא את הגואל ע"י תיקון נשמתם, ואת זה עשו ע"י סגפנות, צומות, טבילות והנזרות מתענוגי העולם הזה. מקובלים רבים היו מתנזרים מבשר ויין חוץ מבימי שבת ומועד. הם היו משתטחים על קברות רשב"י וקדושים אחרים וטובלים את בשרם במים כדי להיטהר מחלאת העולם התחתון והשפל, עולם החטא והטומאה.
בכל תקופה שמתגברות בה הרדיפות והגזירות על היהודים - מתגברים בה גם הכיסופים והתקוות לגאולה. ובעת צרה לעם מופיעים משיחים וכתות שואפות לגאולה. ובגבור הלחץ והאכזבה בגאולה מדינית קרובה על דרך הטבע - הולכת ומתחזקת האמונה המיסטית בגאולה מן השמים. ככה גם נתפשטה אמונה זו בסוף המאה החמש עשרה ע"י גולי ספרד, שנפוצו בכל תפוצות אירופה, צפון אפריקה ועד לארץ ישראל הגיעה.
הקבלה נתפשטה בחוגים רחבים של העם והיתה נערצה מאוד. ספר "הזוהר" נחשב לספר קדוש כספר התורה והתלמוד ואף - מכמה בחינות - עלה עליהם. בארץ היה מרכז מקובלים בעיר צפת, שתנאיה הכלכליים היו נוחים וגם היתה קרובה לקבר הקדוש של רשב"י. בעיר זו היתה גם פעולתו העיקרית של האר"י.
מתוך 'דברי ימי יצחק - שנה למות גיבורים של יצחק זמיר ז"ל' בהוצאת קבוץ עברון תש"י תל אביב.
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.