יצחק ראה אור עולם בעלות השחר בשבת פרשה בהעלותך י"ט סיוון לשנת תרפ"ד, בורשה בירת פולין
מזלו של סיון - תאומים, ואכן כתאומים היו בו שתי הסגולות, אשר יסודיות הן בחיי אדם. גוף בריא ונפש בריאה. מיום לידתו ועד שנתו החמישית-ששית היה מרהיב עין ומצודד לב במראהו הטוב והיפה. קומתו בינונית, מתפתחת והולכת כלפי מעלה - בהתאם לגילו כפעם בפעם - שמנמן ומוצק, צוחק ומצחיק, אוהב שירים - שירי ערש - וחובב ספורים גם בשבתו בביתו וגם בלכתו לטיול.
- - -
בגן הילדים היה מתנהג בשקט ובשקידה, היה קולט כל מה ששמע ולמד, מלא אחרי כל מצוות הגננת המחנכת ובבואו הביתה היה מספר מלה במלה את "דף היומי" שלו, את כל הנשמע והנעשה בגן.
- - -
באה שנת תרצ"ו (1936) שנה ראשונה להתפרצות "המאורעות" בארץ, שהיא גם שנה ראשונה להקמת הנמל העברי בצפון תל אביב.
יצחק בן ה-12, היה כבר אז תלמיד כיתה ו' של ביה"ס לבנים. ילדי הכתה שלו ערכו אז ביקור כללי אצל הנמל, הסתכלו והתבוננו אל המלאכה. ולמחרת נצטוו מפי המורה לכתוב רשמים על מראה עינים והלך נפש. יצחק בא הביתה שמח וטוב לב וישב אל השולחן ויאמר לנו: בנין הנמל העברי - זוהי לא רק יצירה, אלא גם פרק שירה, וכדאי הדבר לכתוב על כך בשירה ולא בפרוזה. והנה החרוזים שלו עם הקמת הנמל העברי.
הלמות מקבים פטישים
נשמעת בשדה העמל
פה דופקים ומקישים
מאות בוני הנמל
הנח קרש ומסמר תקע
בנה את המזח בים
עמודים הכנס בקרקע
תקע תורן גדול ורם
גלי הים גועשים
איש את רעהו יך
והבונים מתלחשים
התעודד וחזק נא, אח
נמל עברי לבן תכלת
סיסמתו נזכור תדיר
כי קום תקום כל משאלת
אם רק יש רצון אדיר.
- - -
פעם בא הביתה ללינת לילה. על השאלה מאין ולאן - ענה, שבקיבוץ עכשיו שנת בצורת ולכן נוסע הוא ל"גבעת ברנר" למחנה העבודה. שמחנו שיהיה מצוי בקרבתנו ושלעתים קרובות נראהו או - לפחות - נשמע עליו.
אכן, שהה שם חדשים אחדים ויפקדנו לעתים תכופות במכתבים, אבל לאחר זמן רב נודע לנו, שעבודתו שם היתה: "ללמד בני יהודה קשת" אם כי בין פעולה לפעולה הי גם מרצה בפניהם על הגיאוגרפיה ועל הטופוגרפיה של ארצנו ועל שבטי הערבים למקומותיהם.
מתוך 'דברי ימי יצחק - שנה למות גיבורים של יצחק זמיר ז"ל' בהוצאת קבוץ עברון תש"י תל אביב.
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.