אחי מרדכי נולד בבאר-שבע. כשהיה מרדכי בן 9 שנים בלבד התייתמנו מאמנו ציפורה, שנפטרה ממחלת הסרטן בגיל 33.
אחי נקרא על שם סבנו (אבי אבינו משה), שעלה ארצה מרוסיה עם שני אחיו בשנת 1903, והתיישבו בפתח-תקווה. נחום ורפאל נהרגו במתקפת המצרים על רחובות במאי 1948. אח נוסף, אפרים, נסע לאמריקה.
סבי קנה חלקת אדמה ברחוב הרצל 190, שהשתרעה על 3 דונם, ושם בנה את ביתו ואת המסגריה שלו. המסגרייה אינה קיימת כיום, ובמקומה הוקם בנק "דיסקונט".
סבא של אמי עלה ארצה בסוף המאה ה-19 (בשנת 1890), בזמן שהתורכים בנו את באר-שבע ומכרו מגרשים. הוא ושותפיו קנו דונם אדמה, ובנו בשנת 1906 תחנת קמח. משפחתו התגוררה אז בראשון לציון, ורק בסופי שבוע הוא היה חוזר למשפחה, אחרי שעבד כל השבוע בבאר-שבע. הוא חלה בדלקת ריאות, ונפטר בגיל 37.
אחרי שנפטר, עברה המשפחה לבאר-שבע כדי לטפל בעסק.
באותה תקופה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והמשפחה של אמי עזבה את באר-שבע, וחזרה לרחובות. היה אז רעב כבד ואבי, משה, עזר למשפחה שחזרה מבאר-שבע לרחובות, והביא להם אוכל. כך הכיר את ציפורה, אמי. הם היו אז בני 17.
לאחר מכן, משפחתה של אמי חזרה לבאר-שבע, לתחנת הקמח, ואליה הצטרף גם אבי. לבסוף, הם התחתנו בבאר-שבע בשנת 1921.
לאחר שאמי נפטרה, עבר אחי ללמוד בפנימיית בן-שמן עד גיל 16. משם עבר עם המחזור כולו להכשרה ב"גבע". בין חבריו נמנה שמעון פרס.
מרדכי היה פעיל בנוטרות, ושרת בבית אלפא. לאחר שסיים את ההכשרה בגבע, עבר עם הגרעין לקבוצת אלומות.
כאשר היה באלומות, הכיר את שולמית אלוני, זוגתו לחיים, והיא הצטרפה להשלמת הגרעין. מרדכי ושולמית התיידדו מייד.
הם הפכו להיות חברים במשך 6-7 שנים, עד שמרדכי נהרג. לאחר מכן, עברו יחד לקיבוץ פורייה, ועבדו בחקלאות על שפת הירדן.
עיקר עיסוקו של אחי היה בהגנה. בקיבוץ עצמו היה שומר על השדות. ולאחר מכן עבר להתגורר בבית הכרם בירושלים בעקבות שולמית אלוני, שהתנדבה בעיר העתיקה.
בתחילת מלחמת השחרור גויס מרכדי. הוא ושולמית החליטו שבאחת החופשות שלו הם יתחתנו, אך למרבה הצער לא הספיקו. אחי נהרג ממארב בדרך להר-טוב. יותר מאוחר, הוא זוהה על-ידי בן-דודו, שאול יציב.
כאשר נודע לאב משה על מות בנו, אבל גדול מאוד נפל עליו.
המוות של מרדכי השפיע עליו מאד. חודשיים לאחר מכן, נהרגו שני אחיו של אבי, רפאל ונחום, מפצצה שנפלה על בית המלאכה.
הידיעה על מותו היתה קשה. אני ואחי היינו קשורים מאד אחד לשני במיוחד לאחר מות האם.
הדסה