מרדכי היה בחוג של הנוער העובד בבן שמן, ושם הכרתי אותו. חברים נוספים שנמנו עם תלמידי בן-שמן הם: מולה כהן, שמעון פרס, דן בן אמוץ.
מרדכי היה צריך לסיים שמינית כדי לצאת להכשרה. הוא וחבריו עבדו בבן שמן כדי שיהיה להם כסף להכשרה. הם חיכו במשך שנה, והחליטו לצאת להכשרה ולהיות שם שנתיים.
הם יצאו לקבוצת גבע, וככה חלפה השנה, שבמהלכה התאחדו והפכו להיות חוג, שם נהגו להתלוצץ וליהנות. בגבע התארגנו ישראלים לגפירים לנוטרות. מרדכי התגייס לנוטרות.
כעבור זמן מה, אחד מהנוטרים ירה בערביי הסביבה, ולכן עצרו את כל הנוטרים, ומרדכי נכלל בתוכם. הם נלקחו לכלא, ושם שהו בתנאים נוראיים. לא היה אוכל. קרובי המשפחה והחברים של מרדכי פחדו שיוציאו אותו להורג, אך לאחר משפט ארוך, הוא שוחרר.
לאחר מכן, הוא הלך לפורייה, בקב' אלומות. בפורייה הם גרו באוהלים, וללא תנאים: לא היה להם מים, לא הייתה להם פרנסה והאוהלים עפו עם הרוח. הם התיישבו שם בתקופת המנדט. בפורייה הצטרפה שולמית אלוני (כיום), והיא ומרדכי הכירו, ונעשו יותר מאוחר לחברים.
שולמית הייתה מאוד מוכשרת, והיא רצתה ללמוד. מרדכי החליט שהוא חייב להוציא אותה ללמודים. הוא יצא כביכול מפורייה, ובנה לה על העצים מן סוכה ושם הוא חי איתה. במקביל, הוא החל לעבוד בביתניה.
לאחר פרוץ מלחמת השחרור שאול יציב, בן דודו של מרדכי, עבר לגור איתו, ושולמית עברה לעיר העתיקה. מרדכי השתחרר יום לפני ששולמית אמורה היתה לחזור מן העיר העתיקה. הם עמדו להינשא שבוע לאחר תאריך נפילתו.
אהובה בר-שביט
חברתו מתקופת הנעורים