יש ועצמתו של עלם תתגלה לאחר אשר נפל, יש ורוחב לבו וחביבותו תיודע רק לאחר שהקריב את נפשו, כזה היה שייקה, כאשר קראוהו ואהבוהו.
התמדתו ומסירותו לכל אשר הטילו עליו, ללא גבול. ובירושלים המסוערת והמלחמת ובחדשי התהו, חבלי הלידה של החפש, עת הונחו היסודות לארץ, למדינה. היה אחד המעטים המעטים האלמונים שבמרצם ובדמם פרצו את הדרך.
מילדי הארץ מדורות מפרי הארץ לתפארת, נולד בשנת תרפ"ו בעיר חברון לאביו הקדוש זאב הי"ד שהיה מפרנסי העיר. באותו שבת מר ונמהר עת נרצח אביו ועוד שנים מבני משפחתו, ננעצה סכין בגבו הרך והוא בן שלש, רק לאחר שבועות הוחזר הילד אל אמא.
מאורעות אלו נחרתו עמוק בנפש הנער ומאז נתגדל תוך יסורים ותוך סבל, כל דבר נקנה לו מתוך תפיסה חריפה אבל מתוך התגברות על מועקה שבנפש, וכשכבר זכתה משפחה ועלה לדרך המלך כאשר רק החל להיות מיושב, נפל וטרם מלאו לו עשרים ושלש.
בחדשים האחרונים תמיד מחוץ לבית, כמעט ואין רואים אותו הוא בא ויוצא, יוצא ובא, תמיד לשליחות, תמיד למלוי החובה, לכל מקום ובבית אינו מגיד דבר, "אמא, אחזור מחר, אחזור מחרתיים", חפצתי לעצרו פעם ולשוח עמו, לומר לו שייקה, הרי תזכר, לא ככל המשפחות אתה לא ככל האדם גדלת, זכר אמא אלמנה נשארה עם ילדיה לגדלם, קטנים וצעירים, ואם חס וחלילה יקרה אסון, היא לא תעצר כח, והנה האסון הגיעהו טרם הספקתי לומר לו זאת.
האסון היה שוב בשבת מר ונמהר לאחר תשע-עשרה וחצי שנים במבואות רמת רחל, בקרב השיירה על עציון, השיב את רוחו הטהורה והוא על משמרתו, את ביתו יצא ביום הששי, לאמא אמר: למחרת אחזור, השאירי לי את ארוחתי כי בודאי אאחר לחזור, והנה אחר לנצח, הארוחה לא נאכלה עוד.
ועתה יושב אני את השולחן שאליו היה יושב ומתכן את תכניותיו, שבו היה יושב ולומד מתוך התרכזות, מתחת למנורה אשר התקין והוא חי ופורח לנגד יום יום, מדוע התאכזר אליו ולמשפחתו הגורל, שעתיים מרות בהם פרפר בין החיים והמות, כולו מודהם מסמים תחת איזמל המנתח בקראו לאמא, אמא כושלת רצה אליו אבל כבר לא זכתה לראותו עוד, דודו שכבר ראהו ללא רוח חיים אמר כי נם את שנתו כילד תמים.
שייקה איננו ואכן רק עתה נודע החלל הגדול שנוצר, שייקה האחראי אינו בפלוגה ואיך תפעל, שיקה המדריך בקהילה, לה הקדיש מסירות אין קץ, שייקה עובד הלשכה הטכנית החרוץ איננו, שייקה תקות המשפחה ועתידה שהנה רק לאחר שנות הצטרפות התחיל להיות אדם. ארז צעיר בפריחתו נגדע.
חברים מגלים לבם לאט, אנשים שבמחיצתם עבד מתחילים לספר והלב כואב למה שקט הנער, אף פעם לא הוציא מלת התנשאות מפיו.
סיים את לימודיו בבית ספר "תחכמוני" למד שנתיים בבימ"ד למורים, ולאחר זאת עבד ולמד, התאמן הכשיר והדריך, כזאת היתה דרכו, "קדוש בן קדוש" הכאב עצור וזכרו שקט וגאה, עמוק ומאיר, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
מתוך "אחד אחד"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.