קורות חיים
עפר, בן רות ואמנון, מבני קרית-ענבים, נולד ביום ט"ז בניסן תשי"ג (1.4.1953) בקרית-ענבים. הוא למד בבית-הספר האזורי בהרי-יהודה, והמשיך בלימודיו בכיתות ההמשך בבית-הספר האזורי. בשנת 1969 יצא עם משפחתו להולנד, בשליחות "תנועת הבונים", למד שנה אחת בבית-הספר לילדי השליחים בפאריס ואחרי- כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקרית-ענבים. עפר היה תאב דעת והתעמק בתחומים הרבה. מחנכו מעיד עליו, ש"בבקשו לרכוש לו דעת, ידע להאבק בחומר הלימודים ולגבור עליו. הוא היה סגור ומכונס בעצמו ועמד במערכה זו לבדו". והוריו מספרים: "בכל שעשה, בכל משימה שנטל על עצמו, חתר ללא ליאות אל השלמות ואל הביצוע המושלם". בימים שלמד בבית-הספר התיכון היה גם עובד בחריצות בענף הרפת בקבוצתו ובמסגריה. אהבה עזה הייתה בו למוסיקה לתקופותיה השונות: מוסיקה קלאסית, מוסיקה מודרנית, מוסיקת פופ ומוסיקת מחתרת. היה לו אוסף תקליטים גדול והקלטות רבות על סרטי רשמקול. הוא גם ניגן בקלרנית וזכה בשבחים על הישגיו. עפר היה גבוה ותמיר, מנומש ובעל עיניים כחולות, מבטו ישר וחמים. היה לו טעם מעודן והוא הקפיד תמיד על הופעתו, על לבושו הנאה ועל תסרוקתו הסדורה. אהבת-אדם הייתה בו, והוא נזהר שלא לפגוע בזולת. בכל אדם ביקש לראות את החיוב ואת הטוב, והתעלם מן השלילה. רציני היה בגישתו לחיים ואהוב על כל הסובבים אותו, היה ספקן והתמרד נגד המוסכמות, נגד הממסד ונגד החוקים הנוקשים. היה לו כישרון מיוחד לספר סיפורים, והיה מרתק את שומעיו בסיפוריו, מחוויותיו בחוץ לארץ, מן הקורות אותו בצבא וממעשי יום-יום. היה לו חוש הומור והוא אהב להתבדח ולחקות אנשי ציבור, את מחנכיו ואת מפקדיו. הוא היה פעיל בחיי החברה של בני כיתתו בבית-הספר התיכון והיה דמות מרכזית ומשפיעה בחברת הילדים בקרית-ענבים. הוא היה חובב ספורט והרבה לטייל, הקדיש זמן רב לקריאה, ובספרייתו היו הרבה חוברות ומאמרים, שעסקו בכוחות השריון ומהם שאב הרבה ידע טכנולוגי. בשל הזדהותו עם חיל-השריון, שנים לפני שהתגייס, הרבה לקרוא בספר "חשופים בצריח" וחזר וקרא בו.
עפר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971, והתנדב לחיל השריון. בלשכת הגיוס ביקשו לשכנעו שיתנדב לשרת באחת מהיחידות הקרביות המעולות, כגון: סיירת או הקומנדו הימי, אך הוא לא נעתר, שכן האמין שחיל-השריון הוא החיל הקרבי העיקרי של צה"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנקי "סנטוריון" ובקורס למפקדי טנקי "סנטוריון" הוא ביקש להשתלם בקורס קצינים, אך בקשתו נדחתה בגלל עודף חניכים בוגרי קמ"ט. הוא נשלח להדריך צוותי טנקים, והיה מלא סיפוק מעבודת ההדרכה. עפר היה מפקד טנק מצוין, אחראי ומסור לתפקידו. הוא אהב לטפל בטנק וטיפוליו היו מעולים. בשל אהבתו את תפקידו סירב לקבל עליו תפקיד של סמל מבצעים. חייליו אהבו אותו מאוד והעדיפו אותו על-פני מפקדים אחרים. הוא דאג להם והיה להם בבחינת "עובד סוציאלי", בטפלו בחיילים "הבעייתיים". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית ברמת-הגולן. הוא השתתף בקרבות הבלימה בין מוצב "הבוסטר" לבין מוצב "חרמונית" והיה מראשוני הפורצים לשטח שמעבר לקו הירוק. במהלך המלחמה החליף כמה וכמה טנקים, לאחר שנפגעו בקרבות.
ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), ביום השביעי למלחמה, נפל עפר בקרב על כיבוש מזרעת בית-ג'אן כאשר נפגע מפצצה שהוטלה ממטוס. אחד מאנשי צוותו סיפר, שיצא מן הצריח כדי לירות במקלע במטוסים התוקפים. עפר הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-ענבים. השאיר אחריו אב, אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
מפקדו סיפר עליו, שהיה "לוחם מעולה, אמיץ ומסור, בעל תושייה ומלא העזה, ומילא את משימותיו ללא דופי"; במלאות שנה לנופלו כתב מפקדו למשפחה השכולה: "עפר ז"ל היה שקט מאוד, רציני בגישתו לחיים, מפקד טנק מצוין וחייליו אהבו אותו, והיה מקובל על כולם. היה בו אורך-רוח והיכולת להבחין בין עיקר לטפל". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברים לדמותו, ממכתביו, דברי זיכרונות, דברי שיר, איורים ותצלומים; חטיבה 7 הוציאה לאור ספר זיכרון לחללי החטיבה ועפר בתוכם; בעלון המשק "פינתנו" התפרסמו דברים על דמותו.