קורות חיים
עודד (נפתלי), בן מרים וצבי, מניצולי השואה, נולד בערב יום העצמאות, ד' באייר תשי"ד (5.5.1954) בקיבוץ נתיב הל"ה. הוא למד בבית-הספר היסודי במשק ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "צופית" בכפר-מנחם.
מילדותו אהב עודד מכונות ובעניין זה סיפר עליו חברו: "חברי המשק היו רגילים לראותו תמיד מחטט בחיבה בקרבו של מנוע כלשהו. די היה בטרטור של טרקטור מרוחק כדי שיסיח את דעתו מהבלי העולם הזה, ינעץ עיניים חולמניות באופק, ולא היית יכול לדבר אתו מטוב ועד רע".
עודד היה אהוב על חבריו, קל להתיידד ונוח לבריות. מטבעו היה אופטימי, עליז, אוהב חיים ושמח בחלקו. נותן היה קולו בצחוק משובה ולעתים נהג לעשות מעשי קונדס וחקיינות. היה לו חוש אסטטי ורגישות רבה ליופי, ונקל היה להביאו לידי התלהבות, שכן היה טוב-לב ורגיש. תמיד היה מוכן לעזור לזולת, ברצון, ובלי חשבונות.
עודד גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והתנדב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פטון" ובקורס למפקדי טנקים. הוא היה איש צוות ומפקד טוב, ממושמע ואחראי, דייקן מאוד ובעל חוש טכני מפותח, וידע לעשות את העבודה שהוטלה עליו היטב וביעילות. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי".
במלחמת יום הכיפורים השתתף עודד עם יחידתו בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) בגזרה הדרומית של התעלה, בצומת "יורה-נווה", פגע טיל "סאגר" בטנק שלו ועודד נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתיב הל"ה. השאיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עודד היה חייל אמיץ לב ומסור. עד לרגעיו האחרונים דבק במשימתו ולא נטשה".
קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, דברי מפקדים, מכתבים ותצלומים.