רס"ל הדר קפלוק ז"ל

קורות חיים

בן שרה ורונן יוסף. נולד ביום ז' באלול תש"ס (7.9.2000) בירושלים. ילד שני במשפחה, אח לגיל, מאיה ונועה.

הדר, ילד שובב, חייכן וקצת ביישן, נולד למשפחה מלוכדת וחמה שאהבה מאוד לטייל. את ראשית חייו עשה בשכונת עיר גנים שבירושלים, והחל את לימודיו בבית הספר היסודי "גואטמלה". כשעלה לכיתה ב', יצאה המשפחה לשליחות בפיניקס, אריזונה, ארצות הברית. ביום הראשון ללימודים ליווה אותו אביו לבית הספר ונכנס איתו לכיתה אך הדר, שלא ידע מילה באנגלית אבל אהב לנסות ולהתנסות בדברים חדשים, ביקש שישאיר אותו לבד כדי שיתחבר לילדים בכוחות עצמו. ואמנם, בתוך זמן קצר כבש את ליבם של חבריו החדשים, ועל הדרך גם רכש את השפה האנגלית.

את אותה יכולת הסתגלות ואת אותו קסם אישי המשיך להפגין גם בהמשך חייו, ובכל מקום על גבי הגלובוס שאליו הגיע, גם אם לא הכיר את השפה המקומית, הסתדר מצוין ודיבר דרך העיניים הירוקות, הטובות.

בתקופות שהותם בארצות הברית, ניצלו בני המשפחה כל רגע פנוי כדי לצאת לטיולים ולחקור את הנופים המיוחדים והמרהיבים. גם בארץ אהבו לטייל, והדר שנדבק בחיידק זה נמשך בעיקר למעיינות ולטיולי מים. "הוא היה ילד טבע שהתעניין בכל מה שבסביבתו," סיפרו חברי הילדות, "קפץ לנהרות ונפל מעצים בלי שום פחד; ילד של משפחה, שחיבק וגילה עניין אמיתי בכל מי שנכנס הביתה והיה קשוב ואכפתי לכולם."

במרוצת השנים עברה המשפחה להתגורר במושב מבוא ביתר שבפרוזדור ירושלים, אך מרכז חייו של הדר המשיך להיות בירושלים – ב"בית הספר התיכון על שם מיי בויאר" ובשבט "רכסים" של תנועת הנוער "הצופים". הוא תואר כעלם חמודות שפיזר סביבו שמחה ואופטימיות, התחבר לקבוצות חברתיות שונות והיה אהוב על כולם. המורים ב"בויאר" סיפרו על נער מבריק וחריף מחשבה, בעל חוש צדק מפותח ו"מענטש", שהגיע להישגים ללא הרבה מאמץ. "זכור לי יום הורים שבו אני תוהה מול הוריו," כתב משה, המחנך של הדר בתיכון, "איך הוא לא מקשיב בשיעור ומקבל 100 בחמש יחידות מתמטיקה, בזמן שתלמידים אחרים נאבקים על 70. בחיוך ביישני וצנוע הוא אמר לי: 'לא יודע, זה קל לי.' אהבתי אותו מאוד – את התום, את שמחת החיים, את החיוך הענקי והחיבוק החם והאוהב שידע לתת." החברים של הדר סיפרו על היותו מוביל חברתי והדבק המאחד, ועל היותו חבר אמת שידע להקשיב, לעודד ולהיות שם בשבילם; "חברות, נאמנות, תמיכה ועזרה היו ערך עליון בעיניך," כתבו, "ועשית את זה בלב שלם."

הדר היה קשור מאוד למשפחתו, הקרובה והמורחבת, מחובר בעבותות לגיל, אחיו הגדול, שימש משענת ועוגן לאחיותיו הקטנות, והרוח החיה בחבורה השובבה של בני הדודים. "הוא היה כישרון מהלך," אמרה אימו, "תמיד היה שם עבורנו בכל דבר," וכתבה ליזי, דודתו: "גדלת להיות גבר שבגברים, יפה עיניים, יפה טוהר, ויפה לב ונשמה. חיי הרבה אחרים נגעו בחייך ונדבקו קשות בחיידק האהבה אליך, כי אי אפשר שלא... הצחוק המתגלגל והמידבק שלך, הסקרנות האין-סופית, החום שפיזרת סביבך בשיא הטבעיות, הרצון תמיד לעזור ולהיות חלק מהכול, התיאבון הגדול שלך לאוכל טוב, והנכונות שלך להתנסות בהכול וללא פחד."

הדר היה אדם של עשייה, וכל תפקיד שקיבל עליו ביצע במלוא המסירות והרצינות. כמדריך ב"צופים", אהב את חניכיו בכל ליבו, סחף אותם בסיפוריו ושימש להם מודל לחיקוי. הוא שאף לשרת כלוחם, ובהתקרב מועד הגיוס הצטרף לתנועת "אחריי – נוער מוביל שינוי" כדי להכין את עצמו ואת גופו לשירות קרבי.

עם גיוסו לצה"ל, במארס 2019, הוצב בחיל הרגלים והחל את מסלול הכשרת הלוחם בגדוד "שקד" שבחטיבת גבעתי. כבר בטירונות בלט באישיותו הנעימה, ביכולתו להצחיק ולעודד ברגעים קשים, באכפתיות ובדאגה שהפגין ובעזרה שהגיש למתקשים. "אהוב, מסביר פנים, חכם, מקשיב," כתב אביתר, חבר למסלול.

נוכח כישוריו ויכולותיו נשלח לקורס מ"כים, שבסיומו חזר לגדוד כמפקד כיתה, ובהמשך מונה לסמל מחלקה ולממלא מקום מפקד מחלקה.

מחלקת הטירונים שהדר פיקד עליה לא הייתה מחלקה קלה, אך הדר אהב אתגרים וראה בכך ברכה והזמנה לתיקון. הוא הצליח להגיע לליבם של הבחורים הצעירים, גילה רגישות והבנה לצורכיהם, והפך אותם למחלקה מצטיינת. "רווחתם של החיילים שתחת פיקודו תמיד הייתה לנגד עיניו ובעדיפות עליונה," העידו חבריו וסיפרו כיצד שם לב לטירון ממחלקה אחרת ששירת כחייל בודד, ומשהבין שמדובר ביוצא בשאלה, ללא בית לשוב אליו וללא חברים, קיבל על עצמו להכיר לו את העולם שמחוץ לישיבה, ובמשך כל יתרת השירות שימש לו מדריך ומנטור. החיילים של הדר העידו על השפעתו הרבה בתחילת דרכם הצבאית, והקשר האישי שרקם איתם נמשך גם הלאה, בשלבי השירות הבאים, ואפילו כחיילי מילואים. "הדר היה עבורי הרבה יותר מסמָל בצבא," אמר אחד מחייליו, "הוא היה כמו אח גדול.״

הדר אהב אנשים ותמיד היה מוקף בהם, גם אם הדבר דרש ממנו מאמץ. חבריו לסגל הפיקוד בגדוד "שקד" הפכו לחבריו הטובים, וגם בחופשות סוף השבוע הקצרות, כשיצא הביתה, העדיף לוותר על שינה כדי לפגוש חברים מכל רחבי הארץ. "הדר היה מסמר הערב בכל מפגש," כתבו החברים, "היו לו סיפורים משוגעים והומור מטריף, הוא ידע לבלות, לטייל ולחיות את החיים, ובאותה נשימה תמיד היה הבוגר שבחבורה וידע מה ירצה לעשות בעתיד."

לאחר שחרורו מצה"ל חזר לממש את אהבתו הגדולה – טיולים וחוויות של אקסטרים. הדר חקר את העולם מתוך שאיפה להכיר כל מקום לעומק ולהכיר את טבעו האמיתי. הוא התעניין באנשים ובתרבות ורצה להגיע למקור ולכן נטה להתרחק ממקומות מתוירים. כך, למשל, כשטייל בסרי לנקה, לא היסס לבקש מנהג "טוקטוק" מקומי להתארח אצלו כדי להכיר את משפחתו. בתרמילו תמיד שמר סוכריות כדי לחלק לילדים ברחוב, ופעם אפילו שילם לבעל דוכן כדי שיאפשר לילדים לקחת מה שירצו. בעל הדוכן לא ישכח זאת... "כל מה שרצית לעשות ולחוות עשית," כתב יובל, חבר ותיק ושותפו לטיול בדרום אמריקה, "היית הכי חסון, הגשמת את מה שרוב הצעירים בגילנו לא היו מעיזים." מטיילים שפגשו בו זכרו את חיוכו הרחב ואת צחוקו המתגלגל, את התשוקה להתחבר ולחבר בין אנשים, לעזור ולכוון. "היית שואב אנשים אליך עם הברק הנוצץ בעיניים. ‎לא כל אדם יכול לפתח קשרים עמוקים עם אנשים שרק לפני שעה הכיר – אבל אתה יכולת."

עם שובו מהטיול הגדול, החל לעבוד באבטחה ב"יחידת אלון" – מערך האבטחה של משרד הביטחון. היה אהוב על מנהליו וחבריו, מוערך מאוד, וכבר בשנתו הראשונה ביחידה הוכתר כעובד מצטיין.

במסגרת עבודתו ביחידה נשלח לשלושה חודשים לניו דלהי בהודו, כדי לאבטח את הקונסוליה הישראלית. הוא יצר קשר טוב עם חברי הצוות, החל לחקור את התרבות המקומית וטייל בעיר שרוב הישראלים פוסחים עליה. במקום זה התגבש בו הרעיון להזמין את אחיו גיל להצטרף אליו לטיול קצר של חודש וחצי בסרי לנקה ובצפון הודו, ועל הדרך לפגוש עוד קצת משפחה. סיפר דוד איבגי, בן הדוד של אימו: "לקראת נסיעתי עם בתי נגה להודו באוגוסט 2023 יעצו לנו לא להתעכב בדלהי כי זו 'עיר קשוחה' ומוטב לצאת משם מהר ככל האפשר. אלא שלנו היה עוגן שהמתין שם – הדר. בעצם הידיעה שנבלה איתו בדלהי היה כדי להרגיע ואכן, יומיים בתחילת המסע ועוד ארבעה ימים בסיומו היו עונג צרוף וחוויה בלתי נשכחת. הדר נטל ימי חופש וסייר איתנו בכל האתרים החשובים, בכל מקדש ובכל מוזיאון. עניינו בתרבות ובאמנות ההודית היה אמיתי ועיניו נצצו עם כל תובנה חדשה. הוא ניווט אותנו בין הסמטאות ללא סוף וזכור לי היטב גבו הרחב המפלס לנו דרך בשווקים הצפופים של העיר. בטבעיות גמורה וללא מילים הוא עטף אותנו בתחושת נוחות וביטחון."

לאחר המפגש המשפחתי, זכו שני האחים – החברים בנפש – להמשיך לטיול אינטימי, וחוו את הביחד האולטימטיבי. בסוף ספטמבר שבו לארץ.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אותה שבת, עוד בטרם קיבל קריאה, אסף הדר את המדים והציוד והצטרף לגדוד שלו – גדוד 8208 של חטיבת המילואים 261 שבאוגדת עזה. בימי המלחמה הראשונים עסק הגדוד בסריקות לאיתור מחבלים בעוטף, וכעבור כמה שבועות התמקם במחנה כיסופים ועסק במשימות שמירה והגנה על המרחב והקיבוץ. המחלקה של הדר, מחלקה 1 בפלוגה ב', ייצגה כמעט את כל גוני החברה הישראלית וכללה לוחמי מילואים בטווח גילים רחב. "הדר סיפר כי הוא נמצא עם החבר'ה הכי טובים, ועד כמה הוא אוהב את כולם," סיפרו הוריו, "סיפוריו היו מלאים תיאורים של הווי, שמחה וביטחון."

הדר היה מפקד כיתה במחלקה 1, הוא פיקד לאורך המלחמה על משימות מבצעיות והוביל לוחמים. לפי מפקדיו, הדר היה מפקד משמעותי בפלוגה, דעותיו והשקפותיו נשמעו בפורום הפיקוד בפלוגה והרעיונות שהעלה היו יצירתיים ופשוטים לביצוע - הכול כדי לשפר את העבודה והאווירה בפלוגה.

הדר וחבריו חיכו בקוצר סבלנות לרגע שבו יחצו את הגדר וישתתפו בלחימה עצמה. שלושה חודשים מאוחר יותר, כשנקראו סוף סוף לקחת חלק בפעולות חישוף מרחב הגדר לקראת חזרת התושבים ליישובי העוטף, היו מלאי התלהבות וחדורי מוטיבציה לתרום את חלקם למאמץ המלחמתי.

בסוף השבוע של 19–20 בינואר יצא להתרעננות ופגש את הוריו, את אחיו ואת שתי אחיותיו שהתקבצו והגיעו מכל רחבי הארץ, והכין לכולם "סטייק א-לה-הדר". הוא סיפר על תחושת הסיפוק, ושיתף את אימו בתוכניותיו הרבות להמשך. הדר התקבל ללימודי הנדסה, תכנן לקנות אופנוע חדש, והחיים נראו לו כמו ספר פתוח. "באותו מוצ"ש הוא היה מאושר," סיפר אחיו, "לא היו לו שום דאגות, הכול הסתדר לו כמו שהוא רצה. בעצם העובדה שסוף סוף נכנס לעזה ונלחם ממש, דבר שחיכה לו כל כך הרבה זמן, הרגיש שהוא מגשים את עצמו, שהוא חלק מהדבר המשותף הזה – הוא וכל הלוחמים הנהדרים שאיתו. העיניים שלו זהרו ונצצו."

ביום שני, 22 בינואר 2024, בעת פעולת חישוף במרחב מזרחית לח'אן יונס, השתלט הגדוד על שכונת אל-מַעַ'אזִי, במרחק שש מאות מטרים מהגדר. לקראת סיום הפעולה ישבה המחלקה בשני בתים צמודים ואִבטחה את חמשת חיילי פלוגת ההנדסה שעסקו בהכנת המבנים להריסה, ומשם אבטחו את המשך הפעולה של מחלקה 3.

בשעה 16:00 הגיח מחבל מפיר מנהרה במרחק מאתיים מטרים מן הבית, וירה טיל "אר-פי-ג'י" על על הבית, וטיל נוסף בטנק המאבטח. הטיל שפגע הפעיל את מטעני הנפץ המוכנים לפיצוץ בשני הבתים הממולכדים, ושניהם התפוצצו וקרסו על הלוחמים ששהו בהם. הדר נהרג במקום. עימו נפלו שלושה-עשר לוחמים ממחלקתו, חמישה לוחמי הנדסה ושני לוחמי שריון. פעולות החילוץ של עשרים ואחד ההרוגים נמשכו למעלה מעשר שעות.

רב-סמל הדר (ניסים) קפלוק נפל בקרב במרכז רצועת עזה ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

ספד לו אביו רונן: "הדר שלנו הגיבור, עמדת בהגדרת השם שניתן לך. דעתן אבל עניו, הרפתקן אבל שקול, אדם של אנשים. תמיד חיפשת את החברה מסביבך. עכשיו מה שמחבר אותך עם סבא מרדכי, שבא לארץ מארגנטינה כדי להילחם, זה מטס חיל האוויר ביום הזיכרון שיעבור מעל שניכם. הצטרפת היום למשפחת הגיבורים מימי המחתרות, הגטאות ועד היום. נוח בשלום על משכבך. תמיד נאהב אותך...״

ספד לו אחיו, גיל: "אח שלי, היית חצי מחיי. לא היו ולא יהיו אנשים כמוך. איך אפשר לאבד אח קטן? אדם כל כך טוב, רגיש. כל כך הערצתי אותך ואת טוב הלב שלך. אתה כל העולם שלי. ידעתי כמה אתה רוצה להיות חלק מהמערכה הזו. עכשיו תהיה חלק מהמערכה הזו לנצח, אח שלי היקר, אח שלי הקטן.״

ספדו לו אחיותיו מאיה ונועה: ״הדר אחינו האהוב, הדר אחינו הגדול, אנחנו רוצות להגיד לך תודה. תודה ענקית שהיית אח שלנו. תודה ענקית על הדאגה שלך ועל האכפתיות שלך. לימדת אותנו המון על החיים. ... נמשיך פה את כל מה שלימדת אותנו, את השמחה והצחוק שלך.״

אסון קריסת המבנים בעזה, שבו נהרגו עשרים ואחד לוחמים, סוקר בהרחבה באמצעי התקשורת. כתבות רבות ופוסטים ברשתות החברתיות הוקדשו להדר, ולדמותו שובת הלב והחד-פעמית.

ביום העצמאות השבעים ושישה למדינה (14.5.2024) התכנסו בני המשפחות של ארבעה-עשר הנופלים מפלוגה ב', גדוד 8202, בכפר הנוער "הדסה נעורים" למפגש שעמד בסימן אחדות גורל וחיבוק משותף.

תיכון "בויאר" הנציח את הדר במסגרת מיזם "ממשבר לתקומה", שבמסגרתו יצאו תלמידי שכבת ט' לטיול בהרי ירושלים בעקבות ערכיו ואהבותיו, בליווי בני משפחתו וחבריו.

שתי מהדורות מיוחדות של בירה הושקו לזכרו של הדר ביוזמת חבריו – הבירה "הדר" של חברת "גלנץ BEER" והבירה "אחשלי הגיבור" של חברת "דידאה". מדבקות עם תמונתו הנושאות את משפטיו – "חיוך הוא השפה של כולם" ו"תחייך אל העולם, והעולם יחייך אליך בחזרה" – הודבקו בכל רחבי תבל. בני משפחתו וחבריו קעקעו על גופם את הציורים שקעקע על עצמו.

דפים לזכרו נפתחו ברשת החברתית "אינסטגרם", באתר ההנצחה של תנועת "הצופים" ובאתר "memoriz+". משפחתו של הדר שוקדת על הכנת ספר לזכרו.